ברטעה-ריחן, עאנין

צופות: 
חסידה ש' ורותי ת'
19/10/2014
|
בוקר
7:05 מחסום עאנין
בחרנו הבוקר להגיע לשעת הפתיחה במחסום עאנין במקום בטורה. שניהם נפתחים בשעה 7:00. הדרך הראשית בין מי-עמי לאום-ריחן מחודשת ומזופתת לעילא אך בפניה לעאנין, במרחק סנטימטרים ספורים משם - בורות ומהמורות...  נכנסנו ברגל עד השער הפנימי, פגשנו את נציג המת״ק ומפקד המחסום בדרגת סגן שאיפשר לנו לצפות משם במשך כעשר דקות. הבדיקות נראו מחמירות: כל השקיות נבדקו, כולל שקים בהם אוחסנו היריעות למסיק. ראינו לפחות בחור אחד שהוחזר לאחור בגלל שקית שלא עברה את הביקורת הקפדנית. בוגרת החוג לאנגלית באוניברסיטה האמריקאית בג׳נין, שיצאה גם היא למסיק, התרעמה קשות על יחס החיילים ועל הפרת זכויות האדם בכלל. עברו כמה טרקטורים וחמורים עם רוכביהם. שמענו טענות על כך שבמשפחות רבות הורשה רק בן משפחה אחד לצאת למסיק. דווקא אלה שהמטעים שלהם במורד הוואדי והעצים שלהם מלאי זיתים ("כמו ענבים", כך אמרו) לא קיבלו מספיק אישורים ואלה שניתנו תקפים למשך חודש אחד בלבד.
 
במיוחד נגע ללבנו סיפורה של אשה רכובה על חמור, עיניה אדומות מדלקת או מבכי (שתי בנותיה, כבנות עשרים, מתו מסרטן) ובעלה ובנה היחיד אינם מורשים לצאת עימה למסיק במטע שלהם שנמצא הרחק בתחתית הוואדי והגישה אליו היא על גבי חמור או ברגל. הצבא מסרב כבר שנים לפתוח שער נוסף מדרך המערכת לכיוון מטע הזיתים הזה. ננסה לעזור לה באמצעות קואליציית המסיק ופעילי ציבור בעאנין. בשבע וחצי נאספו ילדי היישוב הבדואי שבוואדי ע״י רכב ההסעות שלהם לביה״ס באום-ריחן וגם אנחנו לקחנו עמנו כמה טרמפיסטים.
 
8:00 מחסום ברטעה/ריחן
משאיות יוצאות ממיתחם הבידוק ואחרות עולות אליו. במעלה השרוול מגיעים בעיקר סוחרי ברטעה ובידיהם כוסות קפה תוצרת התנחלות חרמש. ״הכל בסדר״ אומרים לנו.