קלנדיה

צופות: 
נתניה ג., אורה א. ופיליס ו. (מדווחת)
01/09/2014
|
אחה"צ

כבישי הגישה למחסום קלנדיה מדרום שוב היו סתומים ותורים ארוכים של רכבים עמדו ללא נוע.  החלטנו לחנות בצד הישראלי של המחסום וללכת ברגל וזו התבררה כהחלטה נבונה.  ראינו שהשער הגדול בכיכר הדרומית היה פתוח ושאלנו חייל אחד מה קורה.  הוא ענה שמצב התחבורה מהעבר הצפוני של המחסום הוא בכי רע ולכן מסיתים את התחבורה דרך א-ראם כדי להפחית את הלחץ.  (נראה לנו שזה רק מגביר את הלחץ מכיוון מזרח, שם הפקק בד"כ עוד יותר גדול, אך נדמה שהשלטונות לא באמת רוצים לפתור בעיות שנוגעות לפלשתינים.)

שני מעברים היו פעילים כאשר הגענו ושני גברים עמדו והמתינו במעבר מס' 5 למת"ק.  הם אמרו שהם מחכים כבר שעה ולא מכניסים אותם.  הלכנו למעבר מס' 4 להפנות את תשומת לב החיילים באקוואריום לאלה הממתינים.  החיילים הסבירו שמכונת השיקוף אינה פועלת ושהם מנועים מלהעביר אנשים למת"ק מבלי שכבודתם תיבדק.  עוד אנחנו מדברים הופיע בחור שחיש מהר תיקן את המכונה והשניים הוכנסו למעבר.

בנוסף, פגשנו אישה דתייה מבוגרת (התברר שהיא בת 65) עם בנה הצעיר (כבן 30) שהגיע לביקור מאמריקה.  השניים רצו לנסוע לירושלים כדי להתפלל אבל תסריכה של האישה לא היה בתוקף.  חיברנו אותם עם נציג המת"ק שפעם, לפני שנים רבות לפעמים היה יכול להקל על פי שיקול דעתו, ולאפשר כניסה לישראל לאישה כזו (שעמדה ובכתה חרישית מרוב אכזבה).  אבל הזמנים האלה כבר פסו וכנראה לא ישובו.

עזבנו את המחסום בשעה 17:00.