בית לחם (300), מת"ק עציון

מחסום בית לחם

6:25 – בחוץ הרבה אנשים ומכוניות כרגיל. בפנים 5 אשנבי בידוק פתוחים והאולם די ריק. שני מאבטחים לא מוכרים, אחד מהם מברך בבוקר טוב ושואל מי אני. למשמע התשובה שואל את חברו אם מותר לי להיות שם וזה מאשר. בינתיים האולם התמלא באנשים.

6:30 – מגיע קצין ופותח את השער בין האשנבים. בין העוברים גם מיודענו, שמספר שהיום היה "ככה-ככה". בהמשך הקצין שב ופתח את השער מדי פעם, כאשר התמלא האולם ונוצר לחץ. היום הקפידו במיוחד על השעות בהיתרים. אנשים שמותר להם לעבור החל משעה 7:00 או 8:00 לא הורשו לעבור קודם (גם לא דרך השער) ונדרשו לחכות, ביניהם גם אשה עם ילדה ותינוק על הידים.

מגיעה י' מהאקומנים, שמשקיפה בצד הפלסטיני של המחסום. ממנה דורשים המאבטחים לעמוד בחוץ. היא מבקשת מהם לבדוק עם הממונים עליהם את ההוראות ואומרת שתחזור פנימה בעוד כמה דקות לראות מה תהיה התשובה. כאשר היא חוזרת אין להם תשובה, אך היא עומדת ומשוחחת עמנו והם מאפשרים זאת. היא מספרת שהמעבר ההומניטרי בצד הפלסטיני של המחסום לא היה פתוח, למרות שנראה היה שכן ואנשים המתינו לשווא. בינתיים עוברים גם י', הילד מושתל הכליה, ואמו; אנו שמחות לשמוע שהוא מרגיש טוב ולראות שהוא "תפס גובה".

ב-7:00 לערך הכל רגוע. האולם התרוקן. החיילים עסוקים בחילופי משמרות. חלק מהעמדות נסגרו. קצת אח"כ העבירו את האנשים שהמתינו, גם כאלה שהאישור שלהם היה החל מ-8:00. בסה"כ היה די ריק והחיילים, שנותרו מחוסרי עבודה, היו עסוקים בעיקר בהחלפת קריאות ודחקות ביניהם (ברמקולים).

כשעמדנו לעזוב פגשנו בחור צעיר, תייר שבא לבקר בבית לחם. הוא התעניין כיצד להגיע לכנסיית המולד וקבל הסבר מ-י'. סיפר שהוא צלם ומפיק של סרטים והפנה אותנו לאתר שלו.

מת"ק עציון

7:50 – למרות שהגענו לפני 8:00 המת"ק כבר פתוח. בפנים המתינו הרבה אנשים, רובם לכרטיס מגנטי. למרות שביום א' מטפלים בהנפקת כרטיסים מגנטיים רק מ-12:00, מי שרוצה להבטיח שיתקבל ויטופל מגיע כבר בשעת הפתיחה. לוקחים מספר (כשהמכונה עובדת) ומחכים...

סייענו למי שיכולנו במילוי בקשות להסרת מניעה (מניעת כניסה לישראל), בהדרכה לגבי המסמכים הנדרשים או בהפניה לגורמים אחרים שיוכלו לעזור. בהתחלה הכניסו אנשים שבאו לקבל היתר או להגיש בקשות להסרת מניעה. בשלב מסויים הפסיקו להכניס (לא הבנו מה היתה הסיבה), אך האנשים שמלאנו להם בקשות נכנסו מאוחר יותר ושלחו לנו בפקס את הקבלות שקיבלו.

פגשנו אדם מבוגר יחסית שבזרועותיו פעוטה. פגשנו בו כבר בעבר. אשתו תושבת ירושלים וצריכה להגיע לרופא בעיר. היא בהריון. הוא מתלונן על כך שמטרטרים אותם, דורשים מהאשה להגיע בעצמה לקבלת ההיתר ואז "מייבשים" אותם בתור. הוא מיואש ומתוסכל ואומר שזה מה שגורם לשנאה ועוינות בין העמים.

אחר, אף הוא איש מבוגר, שבא לסייע לבנו המבקש להסיר את המניעה שלו, שיתף אותנו במתרחש במחסום הנמצא ליד הכפר ג'בעה וממנו עוברים לכיוון עמק האלה ובית שמש. לדבריו המעבר שם מדי יום מתסכל ביותר. בכל יום מחכים כ-1500-2000 איש בתור החל משעות החשכה לפנות בוקר, במשך קרוב ל-4 שעות בממוצע בכדי לעבור לעבוד בישראל. הטיפול בבדיקת הרישיונות איטי ביותר, עד כדי כך שהאנשים חשים שכל המטרה היא להטריד ולהעיק עליהם. זה יכול להיות אחרת, כפי שקורה לעתים במקרים בהם החיילים רוצים בכל זאת לעזור, או במקרים הנדירים שיש נוכחות של נשות מחסום וואטש, אז התור זורם ומשתחרר במהירות. הוא מדווח שבגלל שהפועלים נאלצים לעמוד על הרגלים בקור, בגשם, ברוח כל יום במשך שנים - 80% מהם חולים וסובלים מבעיות גב ורגלים. בקשתו היא שנדווח על המתרחש במחסום זה ונבוא לצפות על המתרחש שם.