קלנדיה

צופות: 
חנה ש., רונית ד. (מדווחת)
09/04/2014
|
בוקר

בוקר רגוע בקלנדיה

הגענו ב-5:15. התורים למחסום הולכי הרגל יצאו אל מחוץ לסככה, אך היו מסודרים. כשנכנסנו פנימה התברר שכל 5 העמדות פתוחות וקצב העברת האנשים סביר.

ראינו אב עם ילד בכסא גלגלים שרגלו מורמת קדימה (שכבר פגשנו בהם בעבר) עומד בסמוך למעבר ההומניטרי. הפעם לא היה דוחק ויכולנו לגשת ולדבר איתו. מסתבר שבנוסף לפגיעה ברגל הילד זקוק לדיאליזה. עליהם להגיע עד 6, אחרת המקום המוקצה לו יתפס ע"י חולה אחר והם יאלצו להמתין 4 שעות. האב מנסה לשווא לפנות לחייל היושב ב"אקוואריום" ומווסת את המעבר, כדי שיפתחו לו את המעבר ההומניטרי. לא ניתן לעבור עם כסא הגלגלים בקרוסלות, גם כאשר אין לחץ. שאלנו את האב אם פנה טלפונית למת"ק, אך התברר שאין לו שיחות יוצאות בטלפון. צלצלנו למת"ק ואמרו שיבואו לפתוח בתוך כמה דקות. אחרי זמן קצר הגיעה שוטרת, אך הסתבר שאין מפתח לשער ההומינטרי. היא הלכה ולקח עוד כמה דקות עד שחזרה. בסה"כ זה לקח כ-10 דקות – רבע שעה עד שהשוטרת פתחה בפניהם תחילה את השער ההומניטרי, אח"כ את השער שליד הקרוסלה במעבר ההומניטרי, אח"כ הלכה איתם לשער שלישי ולבסוף ליוותה אותם לעמדה 4, שבה יש שער שניתן לפתוח ולאפשר מעבר של כסא הגלגלים. שמענו אותה אומרת לחייל שהיא הולכת להעביר את האב וילדו. קיווינו שיצליחו להגיע בזמן. כאשר חזרה השוטרת, היא שבה לדבר עם אדם שפנה אליה קודם לכן, כאשר ליוותה את האב והבן. נראה שהיא קשובה אליו, אך לא יכולנו לשמוע במה המדובר.

בינתיים התורים הרגילים התקדמו בקצב טוב, ולכן לא נוצר לחץ, למרות התורים הלא קצרים. מסתבר שכאשר כל העמדות עובדות משעה מוקדמת וקצב ההתקדמות סביר, האנשים מחכים בתור בסבלנות ולא מתנפלים על המכלאות בכל פעם שפותחים את הקרוסלות. פנה אלינו אדם שבא עם אביו החולה. האב אינו יכול לעמוד זמן ממושך. הסברנו שהמעבר ההומניטרי נפתח רק ב-6, אך מאחר והיום התורים מסודרים יוכלו לבקש להכנס ישירות למכלאה. ואכן כך היה, והעומדים בתור אפשרו להם להיכנס. כך היה גם לגבי נשים שהגיעו. שתי בחורות צעירות בחרו להמתין בכל זאת לפתיחת השער ההומניטרי.

ב-5:40 לערך כאשר נפתחו הקרוסלות התורים התקצרו מאוד וכבר לא יצאו אל מעבר לסככה. כל הזמן נוספו אנשים, אך גם קצב המעבר היה סביר. פנה אלינו ח', שכבר דבר איתנו בעבר. מוסר ד"ש לחברתנו רוני פ'. מספר שהוא עובד בשוק מחנה יהודה וצריך לעשות עיקוף גדול כדי להגיע מביתו לעבודה, דרך שאמורה לקחת רבע שעה לכל היותר. לדבריו זה שהיום הכל בסדר נובע לא רק בגלל שפתחו 5 עמדות מוקדם, אלא גם בגלל הגישה של החיילים. אומר שיש קבוצות חיילים שמבצעות את עבודתן ביעילות כמו היום ויש קבוצות אחרות שעובדות לאט, החיילים מכניסים אחד אחד, מתעסקים בסמארטפונים במקום בבידוק, מזלזלים באנשים וכיוצ"ב. העומדים בתור שומעים את דבריו ומהנהנים לאות הסכמה.

לקראת 6 הגיע מאבטח, אך ב-6:05 עדיין לא הגיעו חיילי המת"ק לפתוח את המעבר ההומינטרי. אחת החיילות בעמדות נותנת הוראות בצעקות ברמקול, אך גם זה לא מצליח להעכיר את האוירה הרגועה היום. אנשים שבד"כ עוברים במעבר ההומניטרי – נשים, אב וילדיו, מבוגרים – הלכו כולם לתור הרגיל שזרם ביעילות. כשנפתח המעבר ההומניטרי חלקם עברו לשם, אך בסה"כ הנגד מהמת"ק נותר מחוסר עבודה למדי. כאשר הצטברו כמה אנשים פתח להם, אך לא היה עומס.

6:15 – התורים לא חרגו מהמכלאות. עזבנו.