ג'בע (ליל), קלנדיה

צופות: 
רוני פרלמן וחנה בר"ג (מדווחת)
23/03/2014
|
בוקר
05:10: התור ארוך אך חמש התחנות פתוחות וההתקדמות סבירה. מעבר ממוצע דרש כ-25 דקות. כבר כשבאנו מצאנו ליד השער "ההומניטרי" ילד בכסא גלגלים, שלטענת אביו כבר חיכה במקום זמן רב. טלפון מצדנו פתר את הבעיה. שאלנו את עצמנו האם השוטר שהסתובב במקום והחיילים בכלוב "הזהב" סובלים מקשיי ראיה.....
"השער ההומניטרי" לא נפתח כלל. כנראה שאיש המת"ק לא הגיע. נסיונות לברורים עלו בתוהו. "החלונות הגבוהים" ישנים בשעות כאלה, ואת התשובה שקבלנו מהקצין התורן החלטנו לא לפרסם מפחד "לשון הרע וחדירה לפרטיות".
הפלסטיני שהצטער במשמרת הקודמת שלנו ש"היטלר לא חיסל אותנו" הופיע גם הפעם ולא חסך במילים על מנת להבהיר לנו מה דעתו עלינו ועל פעילותינו. לא נכנסנו לויכוח.
מעבר המכוניות: עקבנו לאורך זמן על מעבר המכוניות, אחרי תלונות שנתקבלו על הבודקים וההתנכלות לנהגים. בזמן המשמרת שלנו לא נבדקה אף מכונית. הנהגים הציגו תעודת זהות בלבד והמעבר היה מהיר ביותר. בערך דקה למכונית והתור שהיה ארוך עבר במהירות. במחסום ליל עמדו החיילים בצידו של הכביש המוביל מקלנדיה לכביש 60 (צידו הדרומי) אך לא עצרו או בדקו מכוניות.
עזבנו ב-07:30 כאשר התור התפוגג כמעט לחלוטין. הנידרשים לשער "ההומניטרי" עברו במהירות בכלובים הרגילים.
אחד הקצינים ניגש אלינו ביוזמתו והסביר כי חיילי המ"צ הם חדשים לקלנדיה, אך "בעלי נסיון" ממחסום בית לחם. "אם יש בעיות תפנו אלינו".
באשר למצבו של כביש הגישה למחסום חשבנו כי כדאי לעודד את ראשי השכונות ומנהיגי מחנה הפליטים לפנות ל-USAID שכבר פעלה ופועלת באזור. יש להניח, בהתחשב בנסיון רב השנים, שעירית ירושלים לא תעשה דבר בנדון.