ענאתא-שועפאט, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים)

במשמרת: דפנה ש' וענת ט' (מדווחת)

6:45  מחנה הפליטים שועפאט

במחסום נמצאים חיילי משטרה צבאית ומאבטחים פרטיים – המג"ב לא בשטח. איננו יודעות אם זה  יהיה ההרכב הקבוע.  הקרוסלה המובילה למעבר הרגלי ביציאה מהמחנה אינה תקינה, אך השער לידה פתוח לרווחה. פחות קרוסלה אחת לא מזיק, לא ברור למה היה צריך להקים כל כך הרבה קרוסולות מלכתחילה.

ההסעות של הילדים הלומדים בירושלים יוצאות לדרכן כרגיל, ואנחנו משוחחות עם תושבי המקום. הסכסוך של עובדי אונר"א עם הארגון לא הסתיים, אך ועד תושבי המחנה קיבל תרומות מאירופה ובאמצעותן הוא מארגן פעולות ניקוי ככל האפשר, עד שייגמר הכסף. בעקבות השביתה של עובדי אונר"א ילדי המחנה אינם לומדים כבר חודשיים! (חוץ מילדי ביה"ס העירוני לבנים במבנה השוק ליד המחסום).

 התושבים מספרים – בתשובה לשאלתנו על המחבל מראס אל חמיס המשתייך לאל-קעידה ונתפס לפני שביצע פיגוע בבנייני האומה ועוד –  כי הנ"ל לא תושב ותיק במקום אלא הגיע מהגדה לפני זמן לא רב. המקום, הם אומרים, הוא גן עדן לפעולות בלתי חוקיות  משום שהמשטרה והצבא אינם נכנסים ומשליטים סדר, למרות שהאזור שייך לעיר ירושלים . הם מספרים כי במגרש החניה הסמוך למחסום (ומכוונות אליו מצלמות) מתנהל בלילה סחר סמים נרחב, ומגיעים אליו גם מאזור ירושלים צעירים וצעירות. תושבי המחנה סובלים מהאלימות והפשע ואינם יכולים לעשות דבר.

התנועה של כלי הרכב מתנהלת בסדר – בדיקות קצרות. שוב, מג"ב לא בסביבה והמאבטחים צמודים לחיילי המשטרה הצבאית, ממש הולכים בעקבותיהם.

8:00  מעבר הזיתים (ראס אל סביטאן)

המחסום היה עמוס מאוד כשהגענו, עמדה אחת בלבד פתוחה והרבה עצבנות. אבל די מהר נפתחה עוד עמדה והלחץ התפוגג. בצד הפלשתיני עמדו כ-30 פלשתינים שתעודות הזהות שלהם נלקחו לבדיקה ולא הוחזרו . החידוש הלא נעים היה שהן נלקחו  לא כשניסו לעבור במחסום או לעבור מעל הקונצרטינות המכסות את הפתח שנותר בין החומה והגדר של המחסום – אלא במגרש החניה בבדיקה קבוצתית שעשו אנשי מג"ב ב-6:00 בבוקר.

מיד התקשרנו לנציג המת"ק במחסום והוא אמר שיבדוק מה קורה ולמה החרימו תעודות של אנשים שלא ביצעו שום עבירה על החוק. כשהתמהמה, התקשרנו למפקד המחסום י'. הוא אמר שעקרונית מותר למשטרה ולמג"ב לקחת תעודות גם בשטח B  לבדיקה וזה מה שהם עושים עבור השב"כ. אמרנו שבעצם מתבצע פה הליך של עיכוב, וזה על פניו לא יכול להיות חוקי, כי לא בוצעה שום עבירה. הוא הודיע שהתעודות יוחזרו בקרוב, ואכן, תוך כמה דקות הגיע שוטר מג"ב וחילק את התעודות.

ניגש אלינו בחור צעיר למראה, נער ממש,  והראה לנו תסריך קרוע לגזרים שהוחזר לו. הוא אמר שהתסריך חוקי וניתן לו במשרד הקישור בחברון. רוב חבריו של הבחור לא הסכימו   לעזוב את המקום ואמרו שהם מחכים לו כי הוא בן משפחה. שוב דיברנו עם מפקד המחסום. הוא סיפר שהתעודה אכן אמיתית, אך היא אישור מעבר לסוחר לפגישה עסקית, והבחור הודה שקנה אותה ב-3,000 ₪ בחברון כדי לעבור לעבוד בבניין בירושלים. הוא אמר שיש רשתות מסחר כאלה שמוכרות בעבור הון עתק אישורים שאינם מתאימים, והאנשים קונים בתקווה שיוכלו לעבור ללא שאלות מיותרות. הבחור נראה מסכן מאוד, וסירב לקבל את רוע הגזירה למרות שהאנשים סביבו חזרו והסבירו לו את המצב. מי יודע מה היה צריך לעשות כדי להשיג סכום כזה. והאמת, מוזר איך לא חשב שיחשדו בו בגלל מראהו הנערי.

הלכנו משם בתחושה קשה, שבמצבם המיואש, הפלשתינים הם טרף קל למלכודות רמאות מכל הסוגים ולנוכלים שמתעשרים מסבלם – גם עורכי דין שאינם עושים דבר וגובים הון עתק, גם הם ספסרים וכו'.

נתנו את מספר הטלפון של סילביה לשני אנשים מבוגרים שביקשו לברר למה הם מנועים. עבודת קודש עושות סילביה ועמיתותיה.