בית לחם (300), מת"ק עציון

מחסום בית לחם (רונית מדווחת)

6:40 – גוני ואני מגיעות למחסום. בחוץ די עמוס. בפנים אולם מלא, 5 אשנבים פתוחים ובנוסף קצין מעביר דרך השער שבין האשנבים. באשנב 4 חיילת עצבנית שצורחת כל הזמן על האנשים לזוז אחורה. סילביה מצלצלת ומספרת שג' מהאקומנים צלצלה אליה לגבי מס' צעירים שעוכבו קודם לכן בדרכם חזרה לבית לחם. אני מצלצלת לג' כדי לשמוע פרטים. מדובר בחמישה בחורים צעירים שעצרו אותם בדרכם חזרה לבית לחם. היא נגשה והצליחה לדבר עם אחד מהם שספר שנתפס בלי אישור, כשניסה לחזור לבית לחם. ג' נתנה לו כרטיס ביקור שלה, אך המאבטח לקח ממנו את הכרטיס, קרע אותו לשנים והחזיר לה.

6:55 – מהצד השני שומעים קולות ברמקול, ככל הנראה מורים להפסיק להעביר אנשים בגלל העומס. כעת גם החיילת בעמדה 3 צועקת על הקהל והקצין סוגר את השער ונכנס לתוך העמדה שלהן. לא שמענו מה אמר להן, אך בהמשך הן כבר לא צעקו. מדי פעם ביקשו בשקט מהאנשים לא להידחף. הקצין בינתיים חזר לפתוח את השער. כשהאולם התחיל להתרוקן נשמעה הקריאה ברמקול מהצד השני: "שרוולים, להמשיך הזרמה". סימן שיש עוד הרבה אנשים שממתינים לעבור.

7:00 – עמוס. באשנב 1 יש בעיות כלשהן עם המחשב כנראה. יש אנשים שלא מצליחים לעבור שם, הם מופנים לאשנב 2 ושם עוברים בלי בעיה. בהם גם מיודענו, שמספר שלקח לו היום שעה ו-10 דקות לעבור, יותר מהרגיל. השעה כבר מאוחרת והוא ממהר. עובר אדם שמראה לנו שיש לו אישור כניסה מטעמים רפואיים. מספר שיש לו קוצב לב. השער ההומניטרי לא נפתח והוא נאלץ להידחף עם כל הפועלים, דבר שממש מסכן את חייו. ראינו אדם אחר שהוחזר. שאלנו את חבריו מה קרה, מסתבר שכנראה המעסיק ביטל את האישור שלו.

7:05 – סילביה מגיעה וכבר שמעה בחוץ שיש לחץ היום. סיפרו לה גם שמוקדם יותר נציגי כוחות הבטחון בעטו במישהו במעבר. זה היה כנראה לפני שבאנו. כמו כן ספרו לה שבימי חמישי וששי היה גם כן עמוס וקשה במעבר. האולם מתחיל להתרוקן, אך העוברים מדווחים שיש עוד הרבה אנשים בחוץ. אפילו ל' מבית ג'אלא אומרת שהיום היה קשה...

7:20 – מתחיל להתרוקן והשער נסגר. אין עוד צורך. אחרי מספר דקות יסגרו גם חלק מהאשנבים. ג' מגיעה ומספרת על המקרה עם הצעירים. אל סילביה פונים כרגיל אנשים שעזרה להם או שזקוקים לעזרה עבור קרובים וחברים.

7:30 – האולם התרוקן. עזבנו. עצירה בכניסה לחוסאן לפגישה עם ג'מילה והצטיידות בשמן וזיתים. סילביה וגוני ממשיכות למת"ק עציון.

מת"ק עציון (גוני מדווחת)

במת"ק היה עמוס למדי, בחורים צעירים ובעלי משפחות, המבקשים למצוא את דרכם לעבודה דרך המערכת המסובכת. רובם לא יודעים על מה ולמה הם מנועים מלהיכנס לישראל ועל ידי מי - שב"כ? משטרה? גורם אחר? אנחנו מנסות לנתב את הפניות, לדייק באופן הפנייה ככל הניתן בכדי למצות את המקסימום האפשרי עבורם בתוך הסבך הבירוקרטי שטווה הכיבוש.

שיטת הדלת המסתובבת מצאה לה גיוון: אב צעיר ל-8 ילדים עבד והתפרנס שנים בהתנחלויות. אביו היה בכלא הישראלי 22 שנים ושוחרר בעסקת השחרור האחרונה. משמח, לא? כן, אבל מייד אח"כ נשלל מהבן אישור העבודה והודיעו לו שהוא מנוע למרות שלא עבר כל עבירה.

כאשר היינו בדרך למכונית ראינו טנדר ענק של המשטרה, שנעצר באמצע מגרש החניה של מת"ק עציון. ישבו בו שני שוטרים. אנשים עמדו ליד חלונות הטנדר. כל אחד בתורו נתן את תעודת הזהות שלו, מספר התעודה תוקתק במסך שקרוב לאמצע החלון הקדמי, והשוטר אמר: "מנוע עד...", "לא מנוע משטרה אבל לא תוכל לקבל אישור", וכד'. מה שנקרא "משרד" נייד של המשטרה...

לאחרונה שמענו תלונות שכבר הרבה זמן אין שוטר במת"ק עציון (וגם בחברון). זה סוג של פתרון - האנשים יכולים לפחות לקבל תשובה על המקום ולא לחכות שעות עד שהשוטר, הספון בתוך מת"ק עציון, יואיל בטובו להגיע לאשנב ולתת שירות.

סילביה פנתה אל השוטרים ושאלה אם אחד מהם הוא אולסן. לא - אף אחד מהם לא היה אולסן. סילביה גם רצתה לשאול על אדם אחד שבקש לברר אם הוא מנוע ועד מתי. לכך השוטרים לא הסכימו. לא - רק את התעודה של סילביה עצמה הם מוכנים לבדוק.

רגע של "נחת" היה לפני שעזבנו, כשאחד הבחורים רץ לקראתנו, מנופף בטופס שמלאנו לו ומודיע שהוא "כבר לא ממנוע"... . זה מיד מתאזן בתחושה של קוצר ידינו להושיע מול, למשל, מקרה של אסיר מנהלי ששוחרר אמנם לאחר 160 ימי שביתת רעב אך מאז לא מפסיקים להטרידו באישון לילה ובנו בן ה-5 רדוף סיוטים, ואיך חוזרים לשגרת חיים?

קצת אחרי 10 יצאנו חזרה לשגרת חיינו בדמוקרטיה היחידה במזה"ת.