חברון, יום ג' 23.7.13, בוקר

צופות: 
נילי מגיד ומיכל צ. [מדווחת]
23/07/2013
|
בוקר
 
10.00-13.00
הכל שגרתי בכל מקום.
צום הרמדן מדמים את החיים לשעות ארוכות.
בבית המכפלה סימני חיים: דלת פתוחה, אורות דולקים, דגלי ישראל ממשיכים להתנפנף ברוח.
לפני כ-3 שבועות ביקרה שם צמרת צהל ואנחנו לא הורשנו להיכנס לקריית ארבע אפילו. ועכשיו, יש חשש שמתכוננים לחיים שם .
במחסום בית המרקחת חיילי משמר הגבול מביטים עלינו בתמיהה.
"לא ,לא שמענו על מחסום ווטש" הם עונים לשאלתנו.
"לא למחסומים?!" הוא מחייך. "אתן מתארות לכן מה היה בלעדיהם?"
"דווקא כן" אני עונה לו.
"אתן יודעות שלפני שבוע תפסנו בחורה עם סכין שאמרה שבאה לדקור חיילים? "אתה יודע שאם לא הייתם  פה היא לא היתה מנסה לדקור?"
"ואז?" הוא מחייך.... "היא היתה מגיעה לתל אביב."
 
זהו, חיילנו משוכנעים ששהותם בחברון מצילה את תל אביב.
מה יש להוסיף מעבר לייאוש?