קלנדיה, יום ג' 30.7.13, בוקר
כשהגענו ב 05:45, התורים התארכו לתוך מגרש החניה וקצב פתיחת הקרוסלות - וכתוצאה מכך קצב התקדמות התורים – היה איטי להחריד. קצת אחרי 06:00, הסבלנות פקעה והתורים החלו להתפוגג, כאשר האנשים נהרו פנימה ויצרו מסה של אנשים מעבר לשלושת ה"כלובים". אך, חוץ משחרור רגעי של המתח, כלום לא השתנה. התקשרנו למת"ק פעמיים , בתחילה כדי לבקש שחייל או קצין מהמת"ק יפתח את השער ההומניטרי, ובשנית כדי להציע שקצין יבוא לאמוד את המצב ולנהל את קצב פתיחת הקרוסלות ומספר האנשים שמורשים לעבור כל פעם.
לקראת 06:15, חייל מהמנהל האזרחי הגיע ופתח את השער ההומניטרי, וחזר על התהליך כל 10 דקות עד 7 בבוקר. באותו הזמן, השוטר שהיה נוכח כל הזמן, יושב ב"אקווריום", יצא מהתא אך לא נראה מתייחס למצב כלל ועיקר. קרוב ל07:00, יותר אנשים הורשו לעבור דרך הקרוסלה בכל פעם שנפתחה, כך שב 07:15, השיא עבר והתורים לא התארכו מעבר ל"כלובים".
כשהלחץ פחת, החייל מהמנהל האזרחי, שוחח איתנו, ודייוח לנו שהמצב היה כל כך גרוע ביום ראשון שעבר, שנציג המנהל האזרחי, הסריט את הנעשה (לצרכי המנהל). הוא גם טען שיתכן והמספר הרב יחסית של אנשים המכבידים על המחסום, נובע ממתן יותר היתרים לביקורי משפחה בשל הרמדאן, ובסביבות 7 בבוקר, ראינו מספר קבוצות של נשים מגיעות עם ילדים. אך קשה לנו להאמין שזו הסיבה לתורים הארוכים והקצב האיטי בין 05:45 ל07:00, כאשר בשעות האלו, בעיקר פועלים חוצים את המחסום.
במידה והניתוח של המנהל האזרחי נכון, אירוני שהרצון לאפשר למשפחות הפלסטינאיות לחגוג יחדיו ובכך להקל על חייהן, משפיע בצורה הפוכה על חיי הפועלים החוצים את המחסום בכל יום. מתן יותר היתרים לביקור משפחות, אמור באופן טבעי, לגרום להרחבת המתקנים כדי לאפשר את מעברם או לפחות להגביל את מעברם רק לאחר השעה 8 בבוקר.