קלנדיה, יום ג' 23.7.13, בוקר

צופות: 
וירג'יניה ש., עינה פ. (מדווחת) מתרגם: צ'רלס ק.
23/07/2013
|
בוקר
"הכל הולך טוב יותר כאשר אתן נמצאות כאן"

לראשונה זה זמן רב באמצע השבוע, ראינו בהגיענו בשעה 05:45 תורים שנמשכו כמעט עד למגרש החנייה.  עוד בטרם הגענו לסככה פנו אלינו אנשים לספר כמה גרועים היו היומיים האחרונים.  שוב ושוב באו אנשים שונים לדבר אתנו, או בקשו שניגש אליהם כאשר הם עמדו בתור, מתלוננים שלקח להם שעה וחצי לעבור את המחסום בשני הבקרים האחרונים.  רבים שאלו מדוע מחסום ווטש הופיע רק היום, ציינו כי הכל הולך יותר טוב כאשר אנחנו נמצאות (הלוואי וזה היה נכון), ובקשו שנופיע בבוקר לעתים קרובות יותר.

השער ההומניטרינפתח בשעה -06:15, אחרי שהתקשרנו למוקד, ונפתח שוב כל עשר דקות, לערך, עד לשעה 07:00.  שלוש נשים, בנות משפחה אחת (אחת בגיל 50-60, ושתיים צעירות יותר עם שני ילדים קטנים) לא הורשו לעבור בשער ההומניטרי, ולמרות ההסברים שקיבלו מחייל המת"ק הן לא הבינו מדוע – מאחר ועברו את המחסום ביום שישי שעבר לתפילות רמדאן.  כאשר בקשנו עזרה בתרגום מאדם שישב על אחד הספסלים, התברר כי הנשים סורבו כי לא היו להן אישורים.  היה להן קשה להבין מדוע האשה המבוגרת יכלה לעבור ביום שישי, אך לא היום, אבל המתרגם הסביר כי יום שישי היה חריג, בגלל תפילות רמדאן (או שהיה סתם התנהלות מקרית).  הצענו להן לבקש אישורים כאשר המת"ק נפתח בשעה 08:30, אך אחרי שפנו שנית לחייל המת"ק – אשר הסביר להן בסבלנות שאפילו היה מעביר אותן הן היו מוחזרות כאשר תגענה לבדיקות – הן עזבו בייאוש.

כאשר עזבנו בשעה 07:00 התורים לא התארכו מעבר לכלובים, ואנשים כבר לא עמדו בתור בשער ההומניטרי,  אך תור המכוניות במעבר הרכבים נשאר ארוך והתקדם לאט.