קלנדיה, יום א' 30.6.13, בוקר

כשהגענו בשעה 05:00, כבר היו תורים ארוכים.  נציגי האקומנים אמרו שהתורים זזו ביעילות.  (הם הגיעו בשעה 04:30).  החייל בתוך המת"ק היה דובר ערבית וכל ההוראות דרך הרמקלים היו ברורות.  החייל גם פתח את הקרוסלות בהפרש זמן סביר ובשלב זה, לא היו תלונות מהעובדים.  בערך 05:20 הגיע השוטר האחראי על השטח.  הוא נכנס למת"ק ודיבר עם החייל ואחר-כך המצב השתנה. הקרוסלות נפתחו אט-אט והתורים לבדיקות התארחו.   בשלב מסויים, אחד העובדים שאלו אותנו: "האם אנחנו לא בני אדם?  למה הם לא מתייחסים אלינו כבני אדם?"    

עד השעה 06:20, השער ההומניטרי לא נפתח.  החייל השני, שתפקידו היה לבדוק אישורים ולהכניס אנשים דרך השער, נכנס לשטח באיטיות רבה, עם כוס קפה ביד.  הוא לא פתח את השער עד שהגיע איש הבטחון.  כאשר החייל השני נכנס לשטח, גם הוא הלך למת"ק לגמור את כוס קפה שלו.  האנשים בתור בשער ההומניטרי ראו את החיל השני וביקשו מאיתנו לעזור.  בין אלה שהמתינו לפתיחת השער היו 3 גברים גבוהים, לבושים באופן מכובד מאוד.  אחד מהגברים הסביר שהם מגיעים למשפט בתלונתם על הפקעת אדמתם.  הגברים ההתלוננו לחייל וציינו שהם  צריכים להגיע למשפט בזמן, אך החייל אמר להם, "זה בסדר.  בתי המשפט לא נפתחים עד 9:00." הוא המשיך לשתות קפה.  רוני ואני דיברנו אם החייל והשער ההומניטרי נפתח סוף, סוף, בערך 06:30.

ביקרו בקלנדיה בבוקר זה, 2 נציגי "כחולולבן" על מנת לצפות שוב בתהליך המעבר.  הם ראו את המקרה של שלושת הגברים ולא התערבו כמונו.  אחרי 20-30 דקות, כאשר תורי הפלסטינים התדלדלו, 2 הנציגים התחילו לדבר עם החיילים—כעמיתים-- לא כצופים שרצו לעודד מעבר העובדים במהירות או ביעילות.