חברון, יום ג' 4.6.13, בוקר

צופות: 
נתניה ג. (מצלמת) יהודית ק. מיכל צ. (תמונות ודוח)
04/06/2013
|
בוקר

 

משמרת פרידה מיהודית קשת חברתנו אשר לצערנו מבקשת פסק זמן. אנחנו מאחלות לה כל טוב ומקוות שתשוב במהרה לשורותינו.

 

בכביש 60 הכל רגיל, אין שום התנהלות חריגה.

 

חברון

דגלי גבעתי מתנוססים בגאון בכל מקום. חוות פדרמן הולכת ומשנה פניה, נראה שהולכת להיות שם חוות סוסים. היום התחיל החופש הגדול ברשות הפלסטינית. הילדים כבר מתגודדים בכל מקום באפס מעשה. בחנייה שליד בית המכפלה פגשנו פעיל "בצלם" המספר לנו שאתמול הרסו גן ילדים לא רחוק מגדר האפרטהייד של ציר המתפללים. חיפשו מישהו, לא מצאו, אנשים הביעו כעס והתנגדות להרס, אז עצרו אותם על הפרעה לכוחות הביטחון במילוי תפקידם.

 

על יד ביה"ס אל איברהמיה משפצים. שוברים חלקים מהגג וחתיכות גדולות של בטון עפות לכל עבר ומסכנות את העוברים והשבים. החיילים אובדי עצות. לא בסמכותם לעשות משהו, רק לעמוד ו"לשמור". על מה? על מי? איך בדיוק?! זה באזור H2, מי אחראי פה?

למי מחברותינו ענה קצין שאת ההיגיון לא מגייסים לצה"ל? אז הנה, עוד הוכחה.

 

שגרת היום יום מכילה בתוכה מצעד ילדים עם דליים שהכילו פעם משחת כלים, ההולכים למסגד להביא מרק, שפעם בשבוע מכיל גם בשר. אז גם היום. אחד הילדים בחיוך ממזרי עובר את המגנומטר ולא מתעכב לבקשת החיילים. הוא רץ והם אחריו. החיוך לא מש משפתותיו. הם הצליחו לתפוש אותו ולוקחים אותו לבדיקה נוספת. החיוך עדיין על פניו.  אנחנו מסתכלות, מצלמות, מנסות להתקרב לבודקה. החיילים צועקים שנלך, שנעוף מכאן ליתר דיוק. אנחנו לא הולכות וגם לא עפות, מן הסתם. לוקחים לילד את התעודה, מעבירים פרטיו בקשר ובינתיים חיילים אחרים מכניסים אותו למגנומטר. התקרבנו, חששנו שמרביצים לו. נראה שנוכחותנו משפיעה על ההתנהלות שלהם, ותוך זמן קצר הם מקבלים אישור לשחררו.החייל הדרוזי מסביר לו, למיטב הבנתי, שהוא עובר פה כל יום והוא צריך להתנהג יפה כמו גבר. הוא הולך לדרכו כשהדלי בידו והחיוך עדיין על שפתיו.החייל הדרוזי ניגש ומתנצל שדיבר לא יפה אלינו,  אבל מסביר שהם חייבים לעשות את תפקידם. זה רק אני מרגישה שהילד משחק תפקיד של גיבור קטן?