ברטעה-ריחן, טורה-שקד, עאנין, יום ב' 29.4.13, אחה"צ

צופות: 
לאה ר. אנה נ.ש. (מדווחת, מצלמת)
29/04/2013
|
אחה"צ

15.15 מחסום חקלאי עאנין (על גדר ההפרדהinfo-icon, מיועד לחקלאים שהופרדו משטחיהם על ידי הגדר)

המחסום נפתח בשעה 15.00 ולדברי הממתינים עד הגיענו עברו כ- 25 איש, כך לדברי הממתינים, כולם תושבי עאנין החוזרים לבתיהם בגמר יום עבודה מחוץ לכפר. ממתינים גם מספר טרקטורים עמוסים בגרוטאות. כולם עייפים. חם, ובשעה זו חם במיוחד.

החיילים בודקים כל פריט ופריט בשקיות של האנשים. הצעירים עוברים אחרונים , לא ברור למה. לאט לאט עוברים כולם מלבד מ'. על הטרקטור שלו מזרונים משומשים, שמיכות ישנות ומספר כסאות פלסטיק שבורים. החיילים מתעקשים שהוא אינו יכול להעביר את הכבודה. מ' מבקש, מתחנן, מסביר עד כמה נחוצים לו אלה, פורש את עוניו ומצוקותיו: "שבע ילדים יש לי ואין לי כסף," הוא אומר ומציג את תעודת הזהות שלו. לא עוזר. החיילים נצמדים לחוקים. אנחנו מתקנות: אלה תקנות, הנחיות, חוקים קובעים בכנסת, ויש גם שכל ישר ושיקול דעת. אך אלה בשלהם: במחסום חקלאי מותר להעביר אך ורק תצרוכת חקלאית. מ' מצביע על בנו בן ה- 10 היושב לצידו על הטרקטור ומספר על טיול בית הספר לרמאללה שהוא לא הצטרף, באין לו כסף לשלם עבורו. החיילים אדישים. הוא מסיר את כובע יום העצמאות הכחול לבן שלראשו ומציגו בפני החיילים. "אתה יודע מה זה, כן?" הוא אומר,"אני אוהב שלום אוהב יהודים..." וכך הלאה והלאה מ' שוטח תחינותיו, והלב נקרע מהמעמד המשפיל, מהוויכוח הטפשי על העברת הגרוטאות העלובות. מה חושב בנו של מ'? מה עובר בראש שלו?

אני מבקשת לצלם את הטרקטור עם אוסף הגרוטאות השנוי במחלוקת אך מ' מסרב ואני מוותרת. כאשר החיילים ניגשים לסגור את המחסום הוא פורק את כסאות הפלסטיק השבורים  לצד הגדר ועובר. אחריו נכנסים עוד שלושה פלסטינים ברגע האחרון, לא לפני שעוברים תשאול.

אוותר על ציטוט פניני הגזענות, הבוטות והבערות שהפיקו החיילים באוזנינו, שאינם מכירים בעובדה שמדובר בשטח כבוש. חייל אחד אמר בערך כך: אנחנו חזקים. יש לנו נשק  ולכן זה שלנו.
עובד ניקיון פלסטיני אסף את האשפה בסביבות המחסום.

 

16.00מחסום טורה-שקד (מחסום מרקם חיים בין כפרים פלסטינים בגדה ובשטח C)

 

במהלך רבע השעה לשהותנו במקום רק עברו בודדים ורכב אחד לכיוון הגדה. שני אנשים בלבד עברו למרחב התפר. 

 

16.20.מחסום ברטעה-ריחן (המחסום הגדול באזור עם טרמינל גדול, מופרט)
 

מעל ל-200 אנשים הסתופפו ליד השרוול המוביל לכניסה העליונה לטרמינל. המחסום סגור! עכשיו שעת תרגול! במת"ק לא ידעו לומר לנו מתי יפתח המחסום. אנשים אמרו שהם ממתינים ככה כשעה. חיילים ברכב צבאי שהמתין אף הוא אמרו שהתרגיל יסתיים תוך רבע שעה. אנשים עייפים אחרי יום עבודה, מצטופפים ליד המחסום, חם ומעיק, אפילו להתלונן אין כוח.

 

כעבור עשר דקות נפתח המחסום וצבא החוזרים זרם דרך השרוול אל הטרמינל והחוצה לחניון הפלסטיני. גם הרכבים שהמתינו עברו. בחניון הפלסטיני נהגי המוניות העבירו את הזמן יחדיו, אחד התפלל. אנשים תינו בפנינו את מצוקותיהם, והן רבות, ובעיקר – אף אחד לא עוזר, לא הרשות הפלסטינית, לא הכיבוש וגם אנחנו לא.

 

17.00 עזבנו.