מת"ק עציון, יום ג' 9.4.13, בוקר
הפעם היה מגרש החנייה מלא במכוניות פלסטיניות ביניהן מרצדס 300 מרשימה. רוב בעלי המכוניות כבר נכנסו למת"ק, יוצא מן הכלל היה ילד קטן שישב בגאווה מאחורי ההגה וצפר לעברי. אמו ישבה לצדו.
באולם ההמתנה ישבו רק שני דוברי ערבית
והמתינו לחבר.
חיילת אדיבה ניגשה ושאלה אם היא יכולה לעזור לי, עניתי בשלילה אבל באדיבות כמוה.
ואז הגיע "מקרה". גבר צעיר, גבוה, דובר עברית, אחז בידיו מכתב מסובך ממשטרת ישראל. המכתב זימן אותו לבוא ביום מסוים בחודש מרץ. הוא סיפר לנו שאיש לא היה שם כשהגיע באותו יום. מישהו אמר לו לפנות לחיה אופק חברתנו ונתן לו את מספר הטלפון שלה. עוד נאמר לו שהוא חייב להתייצב בבית המשפט. היה לו אישור מעבר לישראל, לא הבנתי אם הוא היה זקוק לאישור נוסף או לחידוש. בכל מקרה, הוא עזב וחזר מאוחר יותר שמח וטוב לב: כשאמר לחיילים שהוא כבר בקשר עם חיה הם ביטלו את הזימון.
בדרכנו חזרה עברנו ליד בית אומר (הרבה אנשים משני צידי כביש 60 אבל שקט) ופנינו לרחוב קרני צור. חזרנו דרך הרודיון, הר חומה.