קלנדיה, יום ג' 5.3.13, בוקר

לעומת הסדר, היעילות, והנוחות במחסום בשבועות הקודמים, הכל חזר לשיגרה היום.  הבוקר היה אחד הבקרים הנוראים שראינו מזה זמן.  כשהיגענו, לפני 06:00, הקרוסלות עדיין לא נפתחו.  היו מאות אנשים שהצטופפו בכניסות לשלוש הקרוסלות והם התחילו לצעוק ואפילו לתפס על השערים.  השער ההומניטרי שהיה אמור להיפתח ב06:00, לא נפתח עד 06:20. כבר היו עשרות אנשים שהיגיעו מוקדם בתקווה שאולי השער ייפתח בזמן.  כולם היגיעו עם אישורים לתורים לבתי חולים או לטיפול רפואי במקומות מעבר המחסום.  התקשרתי למת"ק פעמיים לברר מה הבעיה ופעמיים החייל בפנים אמר לי להתקשר בעוד 10 דקות. השוטר, החייל והמאבטח האחראים על השער ההומניטרי לא הגיעו עד 06:20 וסוף סוף השער נפתח.  הקרוסלות גם נפתחו אך רק בערך 4 אנשים נכנסו לתורי הבדיקה בכל אחד מ-5 האשנבים.  עדיין היו מאות אנשים בחוץ.  הקור החודר והגשם הוסיפו לסבל.

שמענו מנציגת האקומנים ומהעובדים שמיום א' השבוע, המצב בקלנדיה היה בלתי נסבל.  שאלנו את השוטר האחראי למה בניגוד לשבועות הקודמים המצב פתאום השתנה והיה אי-סדר במחסום.  התשובה?  "יש תקופות. . . " (!!??)בשעה 07:30 היה עדיין תור בכניסה לקרוסלות אבל קצר יותר.  המוניטין של קלנדיה כאחד המחסומים הקשים ביותר אכן מוצדק.  אנשים לא יודעים מיום ליום או משבוע לשבוע מה לצפות כשהם מגיעים לכניסה.  אי אפשר לתכנן את היום או את שגרת החיים שלהם.  הכל אקראי.