עטארה, קלנדיה, יום ג' 18.12.12, אחה"צ

בקלנדיה הכתובת על הקיר.

המחסום נערך לאינתיפאדה.

מבנה המחסום שנועד לשמש חיץ בין שטחי פלסטין ל"ירושלים רבתי" הופך בשבועות האחרונים ליעד מבוצר הממוגן מעטפתית.

עוד ועוד חלקי חומות ובטונדות מובאים לצדו החיצוני ומוצבים זה לצד זה בשורות זקורות היוצרות קירות מגן חיצוניות להגנת החומות הפנימיות המגנות על המחסום ה"מגן" על בטחון המדינה מפני הנערים הפלסטינים הקמים עליה להחריבה.

ולאלפי בני האדם הנאלצים מדי יום לחצות את המחסום ברכב או ברגל, לא נותר אלא פתח אחד ההולך וצר.

מחסום עטארה/ביר-זית:

השטח המקיף את המחסום זרוע בתרמילי תחמושת: רימונים וכדורי רובה, חלקם רגילים וחלקם "מיוחדים"(?) מעידים על התרחשויות אלימות שאירעו במקום לאחרונה.

שלושה חיילי מילואים שיצאו מהמתחם לקראתנו הזעיקו תגבורת וארבעה נוספים חברו אליהם במהרה.

השבעה תקפו אותנו בדיבורים ובמעשים.

היה בהם הרבה כעס על שהגדרנו את שטחי פלסטין כ:"שטח כבוש": "זה שטח משוחרר!" אמרו בשכנוע פנימי עמוק. היה בהם גם הרבה פחד מפני המצלמה, הם חזרו והזכירו את ה"שמאלנים האלה שהעלו לפייסבוק את התמונה של החיילת הגיבורה שירתה במחבל בחברון והם (=השמאלנים האלה)אומרים שצריך לרצוח אותה" גם דיברו על קטעי הוידאו בהם נראים החיילים בורחים מפני זורקי האבנים בכפר קדום:"הערבים זורקים אבנים כי משלמים להם..." ובלמו בדחיפות אלימות את הניסיון לצלם את הדגל הקרוע המתנפנף בראש הפילבוקס:"זה שטח צבאי,אסור לך לצלם רכוש צבאי...".

בצד הדרך, במורד הכביש המוביל מהמחסום, פרס פלסטיני ארגזי ירקות ופירות והוא מתאמץ להוציא פרנסתו ולמכור לעוברים והשבים.

כששוקעת השמש וקור וחושך שוררים במקום, האיש מבעיר גזרי עץ לתאורה ולחימום. כמעט כל יום (סיפר המוכר) באים החיילים ומצווים עליו לכבות את האש.