קלנדיה, יום ד' 4.7.12, אחה"צ

היות ובאנו משני מקומות יש לנו שתי עדויות.
1. הככר בכניסה לאזור התעשייה עטרות הושלמה לתפארת מדינת ישראל.
2. מייד אחרי הפנייה מנווה יעקב לבית חנינא, כמו פעם, רכב משמר הגבול חונה לרוחב הכביש ומבצע בדיקה רנדומלית. 
בצומת של 443 כמעט ומסתיימת בניית החומה הדקורטיבית. ישנו קטע קטן בדיוק מתחת לכביש התחתי בצומת בין כפר קלנדיה לבית איכסא. (משם היינו יורדות בעבר לתצפית). אולי מתוכנן שם שער? 
השלט אומר "מכשול קלנדיה" (ע"ש הכפר?!) ממתי מעיזים בכלל להשתמש בשם הלא ישראלי... 
מה שבטוח שאיש מהנוסעים ב-443 לא יבחין בכביש-מנהרה מתחתיו. 
בחזרה על 443 שילוט בקעת הירדן בית אל, ירושליים. בית אל כנראה באותה רמת חשיבות. 
15:45 במחסום הפקק הרגיל לכוון רמאללה בצומת הדרומית. 
שרוולים 1 ו- 4 פתוחים. 
16:00 שער א-ראם נפתח לזמן קצר ומקל על העומס. 
שיחות עם נהגי המוניות. בשני המוקדים מספרים לנו כי החיילים ובעיקר אנשי הבטחון מקללים את הנהגים. "מקלל על יד אשתו,אסור לקלל על יד נשים". 
ילד על אופניים בתוך המחסום.
16:30 שני השרוולים פתוחים. עברנו מהר יחסית. 
באותו זמן נהירה של הפועלים השבים מעבודתם כחוטבי העצים ושואבי המיים שלנו, מה שמחדד שוב את הרגשתי כשעליתי על ,אקספרס רמאללה" בדרכי למחסום. 
האוטובוס אמנם נוסע בכביש החדש של פסגת זאב-נווה יעקב אבל ההרגשה היא של מציאת מקבילה. חיים המתנהלים במרחק אפס זה מזה. כאילו נסעתי לחו"ל ,ורק הלכתי 7-8 דקות מהבית.