קלנדיה, יום ג' 10.7.12, בוקר

06:00 –

קלנדיה, שבנו אליך שנית.  את שבה, והתורים שבים אליך.  וכל המאמצים להקל שינו רק באופן שולי את המצב. 

הבוקר, מי שהגיע בין השעות 05:30 ל – 07:15  עשה במשך שעה את המסלול האינסופי - ממגרש החניה ועד ליציאה מן המחסום . וזאת , כאשר שעת חילופי המשמרת השתנתה הודות למאמצינו והשער ההומניטרי , צריך לציין זאת, נפתח כל הזמן .

וכך, בשעות הקשות ביותר , כאשר כולם צריכים להגיע לעבודה, ללימודים ( מעט סטודנטים וסטודנטיות בדרכם כנראה לבחינות), לבתי החולים, התור הארוך מגיע עד למגרש החניה.

אך צריך לציין שהזיכרון של אותו שבוע הסטורי, כשכולם עברו במהירות ובשקט, ממשיך להשפיע על כולם וגם התור הארוך מתנהל בנחת יחסית, רק עם שריקות תזכורת. אולי יחזור אותו שבוע ואם לא , תמיד אפשר לקוות.

בסככת הכניסה המלוכלכת אפלולית תמיד, מנורת ניאון בודדת דולקת מתוך 12 מנורות תלויות.

כל השאר סיימו את חייהן, אך איש לא חשב להחליף את הנורות .