קלנדיה, יום ב' 11.6.12, בוקר

06:00 אנחנו  שומעים את הרעש המוכר  כבר במגרש החנייה  ורואים תורים משתרכים  אל מחוץ  לאולם  ההמתנה.

הבלגן  המוכר, מאות אנשים צובעים על  הכלובים, הדחיפות, הצעקות  הבעות התסכול  וכלום לא זז.

המשמרת מתחלפת  ואולי עכשיו יפתחו גם את  השער ההומניטרי,  שהיום  בהחלט  נחוץ ביותר. 

אנחנו מנסים לברר  מדוע  התורים בקושי זזים  אבל איש לא מוכן לדבר איתנו  חוץ מהפועלים המנסים עוד להציל יום עבודה.  מרביתם  מתחילים לעבוד בשבע בבוקר, והיום  לא יצליחו  להגיע בזמן.  אותם  פועלים המתחילים בשש כבר  מאחרים  או  הפסידו יום העבודה. לבסוף  השוטר  בחצר הפנימית מתפנה  לדבר איתנו, וטוען  שפשוט  היום יש יותר פועלים.  אנחנו טוענות  שהם אטיים,  לא פותחים הכל בזמן  ולא קשובים  למה שקורה  באולם ההמתנה. מתחיל ויכוח  על  מי מחכה  משעה  3-4  בבוקר  ומי  משקר  או לא מדייק  לגבי  הזמנים  של  ההגעה.

מה שחשוב  זה  להיות  שם   עם  קצת אכפתיות  ורגישות  לאנשים  שמנסים להתפרנס  בכבוד.

דיברנו  עם  הרבה  מאוד  פועלים  היום,  ובסך  הכל  ניתן  לתת להם  את השרות המינימלי  ביתר קלות,  אם  הרצון קיים אבל לעתים יותר מדי מזומנות הוא לא!!!!