קלנדיה, יום ג' 17.1.12, בוקר
לצערנו, כל הדברים הטובים שכתבנו והשמענו על קלנדיה בשבועיים האחרונים ירדו לטמיון הבוקר. כבר מהחניון בשעה 06:00 שמענו את קול המחאה של שחר בקלנדיה המוכר והמייאש. התורים שהובילו לתוך שלושת המעברים דמויי-כלוב ליד השער ההומניטרי היו ארוכים וזזו לאט ,אם כי כל 5 תחנות הבדיקה היו פתוחות, והיה כל כך קר שהדיו קפא בעט שלי. כשהגענו היו שני קצינים במקום, אחד של המנהל ואחד של המשטרה. עמיתנו האקומנית, שנכחה מאז השעה 04:30, סיפרה שהבעיה התחילה בערך בשעה 05:00 בגלל חוסר היעלות וההתעניינות של החיילת שמשחררת את הקרוסלות. קצין המשטרה הופיע בשעה 05:30 וקצין המנהל נכנס בשעה 06:00 ופתח את השער ההומניטרי. לאחר מכן נוספו לחבורה עוד שני קציני מנהל – אחד מהם קצין מוכר ואכפתי שסיפר לנו שבוע לפני כן על המאמצים לשפר את הניהול של המחסום, והבוקר, כנראה מתוך מבוכה, ניגש אלינו והתלוצץ שרק כשאנו נמצאות יש בלגן בקלנדיה, אז אנא אל תבואו יותר.
בשעה 07:00 התורים עדיין השתרעו עד קצה האזור המקורה אבל כל הקהל שהצטבר לדי השער ההומניטרי עבר דרכו כל פעם שנפתח. עד 07:20 המצב נרגע והתורים השתרעו רק מעט מעבר לשלולשת המעברים דמויי-כלוב. עברנו (די במהירות) דרך מעבר הרכבים וראינו משם שהתור למחזיקי תעודות זהות ירושלמיות לא היה ארוך במיוחד, אך הקור העז והרוח החזקה בטח לא הוסיפו נחת לאלה שעמדו בו.