קלנדיה, יום ד' 28.12.11, אחה"צ

17:00 פקק מכיוון כביש 443 אל מחסום קלנדיה. הרבה רכבים כבדים לצד מכוניות פרטיות, כמאה רכבים בשני מסלולים ואין התקדמות. רכבים שמגיעים מצפון אינם יכולים להיכנס לכביש המוביל לבית חנינא. הצירים שבין מעגל התנועה הצפוני וזה הדרומי צרים מלהכיל את נפח התנועה. עמידה במקום מנסרת עצבים. (בכביש 443, לעומת זאת, שלושה מסלולים והתנועה זורמת.) אחרי יום עבודה, צפירות. גם כאשר עוברים כבר את המחסום נתקלים בצירי תנועה חסומים. המעבר היחיד בין ירושלים ורמאללה צר מאד. עוד דרך להוציא את הנשמה לנכבשים.

התנחלות כוכב יעקב מגיעה כבר כמעט עד קלנדיה.

אוטובוס מגיע מכיוון רמאללה. כמה חיילים ומאבטחים עולים ומוציאים החוצה איש צעיר. לא יודעים לקרוא את הניירות. מבקשים ממנו להרים את החולצה. שלוש חיילות בודקות את הניירות. אחר כך חייל ושוטר נוגעים בבחור ומעבירים אותו לחדר החקירות. ”יש אירוע".

נוסעים יורדים מן האוטובוס המגיע מרמאללה, עוברים את מסלול הבדיקה ומגיעים שוב לתור העליה לאוטובוס. רוכסים את החגורות כדי שהמכנסים לא יפלו.

נהג אחד ניגש אלינו וסיפר שההוראות משתנות מפעם לפעם ואין אחידות בהוראות במחסומים השונים. בתחילה נשים בהריון, אנשים מבוגרים, נשים עם תינוק לא נדרשו לרדת, היום כן. ואומרים שזה החוק. פעם הותר לזקנים ולנכים  להישאר באוטובוס, היום לא. נראה כאילו החוקים תלויים במצב הרוח של החייל. באוטובוסים פרטיים המובילים ילדים לבתי הספר הילדים לא מחוייבים לרדת, באוטובוס הציבורי גם ילדים קטנים חייבים לרדת. הנהג אמר לחיילת שאסור לבקש מן הילד להראות את הקושאן והחיילת אמרה לו "סתום את הפה".