קלנדיה, יום ב' 12.12.11, אחה"צ
כאשר הגענו למחסום בשעה 3:40 אחה"צ ראינו אמבולנס עומד וממתין במגרש החנייה הדרומית של האוטובוסים. נתניה ירדה לראות מה קורה ואני המשכתי לעבור את המחסום כדי לחנות את המכונית. נתניה דיווחה כלהלן:
"נשארתי בצד הישראלי. נהג האמבולנס סיפר לי שלנהג האמבולנס הפלשתיני היו הניירות הדרושים אך למרות זאת סירבו להעביר אותו במחסום. בזמן שהמתנתי, הגיע אמבולנס נוסף.
נהג הרכב השני סיפר שיום קודם (יום א') הוא הביא אדם חולה מאד למחסום ונאלץ להמתין זמן ממושך. כאשר הצליח להגיע למחסום הוא נתקע מאחורי אוטו אחר שבצעו בו חיפוש מדוקדק (למרות שהאמבולנס כבר נבדק ע"י חייל אחר שאישר לו מעבר). כיוון שהאוטו חסם את מעברו, הוא פנה לחייל וביקש שיזיז את האוטו כדי שיוכל לעבור. החייל נעלב ושאל אם הוא מנסה להגיד לו כיצד עליו לפעול. אז הגיע אחד מאנשי הביטחון האזרחיים שפתח שער כדי שיוכל לעבור. אולם כאשר התחיל להתקדם, החייל צעק עליו ושאל איך הוא מעיז לעשות זאת. ההסברים של הנהג לא הועילו. החייל הורה לו להמתין ולהיבדק שוב וכשסו"ס התפנה לטפל בו, הגדיל לשאול: "האם באמת יש לך חולה באמבולנס?". בסוף האמבולנס הצליח לעבור.
בינתיים, בצד הפלשתיני של המחסום, אמבולנס המתין בפאתי הכיכר הצפונית. בתוך האמבולנס ישבה אישה מעזה, חולת סרטן. האישה, שהיתה מאושפזת בבי"ח אוגוסטה ויקטוריה במזרח ירושלים, נלקחה לרמאללה לקבל טיפול בהקרנות, ועכשיו הייתה בדרכה חזרה לירושלים. הנהג דיווח שהוא ממתין כבר 1.5 שעות בכיכר כיוון שהחיילים טוענים שלא היה תיאום עם שלטונות ישראל. אבל הנהג טען שאכן היה תיאום ושהוא בכלל לא היה יוצא לדרך בלי לוודא שיש תיאום. בשעה 04:10 אחה"צ הגיע אמבולנס שני מרמאללה והמשיך ישר לתוך המחסום. חשבנו שיחזירו גם אותו לאחור אבל לא. אחרי בדיקה קצרה הוא הורשה להמשיך דרומה. בפעם השלישית טלפנתי לחמ"ל לבקש שיתנו לאמבולנס לעבור. החייל שענה, פז, היה מאד מנומס ואמר שהוא מנסה כמיטב יכולתו. הוא לא הזכיר כל בעייה עם התיאום. טלפנתי ליחידת המעברים. החיילת שענתה אמרה שהיא בדיוק מטפלת בבעייה ושתיתן לאמבולנס לעבור בעוד מעט זמן. בשעה 4:15 סו"ס קראו לאמבולנס להתקדם לתוך המחסום. אחרי בדיקה של 10 דקות הוא הורשה להמשיך למגרש החנייה היכן שהאישה הועברה לאמבולנס הירושלמי.
נתניה ואני הצלחנו להיכנס למחסום בשעה 4:30. מצאנו שני מסלולים פעילים מלאים באנשים ממתינים. עוד היה תור של למעלה מ-30 איש בסככה הצפונית. התורים התקדמו מאד לאט. טלפנו שוב לחמ"ל לבקש שיפתחו מסלול נוסף. נענינו שזה יקרה רק בשעה 5 כאשר יתחלפו משמרות החיילים. לא היה הרבה מה לעשות. עזבנו את קלנדיה קצת אחרי השעה 5 לחזור לירושלים.