אל ג'יב (גבעת זאב), קלנדיה, יום א' 4.9.11, אחה"צ

צופות: 
תמר גולדשמידט, איה קניוק, תמר פלישמן (מדווחת)
04/09/2011
|
אחה"צ

מחסום קלנדיה:
שרידי ימי השישי של חודש הרמדאן ניכרים. בדרכי הגישה  מפוזרות  בטונדות המצרות את מעברי התנועה וסביב חומת הפרדה ניצבת חומת הפרדה מקבילה (נמוכה ממנה) שבמרכזה פעור שער, "הדלת המסתובבת" כינו אותו החיילים, הוא "שער המסורבות" בלשוננו (ביטוי שטבעה רותי ברקאי). 
דרכו היו מגרשים נשים שלא עמדו בקריטריון גיל הקשישות. גם תמונותיהם של מעתצם אדואן ועלי ח'ליפה שנרצחו במחנה הפליטים עדיין דבוקות על החומה ועל הקירות והגדרות.

מחסום אל-ג'יב:

"צריך לבדוק במת"ק, אם הוא לא מנוע – אני מעביר אותו!" הודיע בקשר מפקד המחסום לממונים עליו בהתייחסו למצבו של אדם גוסס שהובהל לביה"ח מוקסד.

המפקד הוסיף וקרא את הגיליון הרפואי של האיש. הרי למי שאין זכויות אין גם חיסיון רפואי. אנחנו,  הפלסטינים בתוך וסביב המחסום והחיילים הרבים היינו עדי שמיעה לפרטים כולם. שמענו שהאדם מחוסר הכרה, שהוא חולה סרטן ושיש לו עוד שלל מחלות נלוות.

למזלו של הפלסטיני הגיעה תשובה מהמת"ק שהאיש "נקי" לשיטתם. אחרת אולי היה זה ששוב אינו בהכרה וששעותיו ספורות (לחש לנו נהג האמבולנס), קם מערש דווי ומסכן את המדינה.

בשעה זו של היום הפועלים שבים מעבודתם בהתנחלויות הסמוכות. רבים עצרו וסיפרו שאותו מפקד מחסום, קצין מג"ב, שמגיע למקום אחת לשבועיים שלושה, אינו מאפשר לתושבי הכפרים הסמוכים שמקום עבודתם בירושלים לשוב דרך מחסום זה אלא בקלנדיה או זיתים בלבד.

הדרך לשם גוזלת מהם לא רק זמן רב אלא כרוכה בהוצאה כספית גבוהה.