גוכיה, חמרה (בקעות), מעלה אפרים, תיאסיר, יום ג' 13.9.11, אחה"צ

צופות: 
טל ה. לי ל. (מצלמת עבורנו) ודפנה ב. (רושמת)
13/09/2011
|
אחה"צ

 

תקציר: לקראת ה-20 בספטמבר, בקעת הירדן נערכת למלחמה!!!  אלפי חיילים, טנקים עמדות ירי. בעיקר באזורים שסביב המחסומים. האם בכוונת ישראל לקבל את האנשים שינסו, לדעתה, לחצות את המחסומים בירי  מטנקים? למה בדיוק מתכוננת ישראל? וזאת בנוסף למעצרי-שווא, אי פתיחתו של מחסום גוכיה ולהריסת בארות בשטחי A.

13.30 – שער שומרון – אוטובוס הביא עימו לכאן כ-30 פלסטינים, כנראה שב"חיםinfo-icon שנתפסו בישראל ועתה משחררים אותם לכיוון הגדה. מכיוון שזהו כביש אפרטהייד - אין בו תנועת פלסטינים ולכן אינם יכולים לתפוס טרמפ הם מתחילים לצעוד מזרחה לצד הדרך המהירה בצורה המסכנת את חייהם,  למרחק של כ-7 ק"מ עד היישוב הכי קרוב, בשעות הלוהטות של קיץ פלסטיני. כל חטאם הוא שרצו לשבור שבר לביתם. בהמשך הדרך ראינו עוד 2 פלסטינים מכתתים את דרכם, כנראה נגלה קודמת.

14.15 -מעלה אפרים – מאויש, לאחר תקופה ארוכה שלא היה מאויש. הבינלאומיים אמרו שיומיים קודם גם היה מאויש. מכוניות נבדקות בקפדנות  בשני הכיוונים, תעודות ומטען.

14.30- מחסום חמרה  - לא היו מכוניות כלל ולכן לא עצרנו. בדרכנו חזרה (17.30) לא היו מכוניות מכיוון הבקעה אך היו מכוניות מצד מערב ונבדקו בקפדנות בעוברן. בינלאומיים סיפרו לנו (וגם הראו לנו צילומים המאשרים זאת) שעל הגבעה שמעל המחסום הציב הצבא כמה עמדות ירי עם שקי חול המכוונות לכיוון הגדה. כנראה כדי לקדם את צבא הזקנים והילדים שיצעדו לעבר המחסום. או לא. משיחות עם פלסטינים אני שומעת שאין שום הכנות ושום התארגנויות לכך. החשש שלי הוא שגם אם לא יהיו הפגנות, עצם ההכנות המלחמתיות הללו יפתו את הצבא להשתמש בכוח שבידם, ומדובר פה באזרחים תמימים.

מחסום גוכיה -  השקפנו מרחוק ולא ראינו פלסטינים עוברים. אך לא יכולנו לראות אם הג'יפ הצבאי הגיע או לא. לאחרונה קיבלנו דיווחים שהמחסום לא נפתח כלל. ייתכן שמסיבה זו הפלסטינים התייאשו והפסיקו לבוא. על יד המחסום חיילים רבים וטנק. הכנות ל-20 בספטמבר? האם הצבת טנק במקום בו עוברים אזרחים וילדים אינה פרובוקציה? האם יש כוונה להשתמש בטנקים? נגד מי?

תוספת מיום למחרת - 14.9.2011: פלסטיני אמר לי שהטנק עומד ליד מחסום גוכיה והשער היה פתוח כל היום. הוא חושב שבכלל פרקו את השער. השמועה עשתה לה כנפיים והפלסטינים עברו לגדה באופן חופשי, גם אם מאויים. אני מניחה שהמטרה היא לבנות מחסום מסיבי יותר, במקום אותה זרוע ברזל. אבל האמת שלא גודל השער משנה, שהרי השער עומד באמצע הכלום , וגם אם יבנו שער התואם את הכלא שבו סגרו את תושבי הבקעה, מה הבעיה לעקוף אותו?

ביקרנו אצל משפחת סלאמין ליד התנחלות בקעות, שבניה נעצרו כמה פעמים בשבוע שעבר (דיווח בסוף). בעת הביקור הגיע ג'יפ של הביטחון של בקעות (עם שומר דרוזי) עשה סיבוב מאיים ליד המאהל והתרחק כשהוא מותיר אותנו בתוך עננת אבק.

ב-15.55, כשיצאנו מהביקור בא הג'יפ של בקעות לקראתנו, ליד כרמי ההתנחלות. השומר סימן לנו לעצור, שאל מי אנחנו ומה מעשינו, אך למרות שהזדהינו הוא עצמו סירב להזדהות ואמר לנו שזהו שטח צבאי סגורinfo-icon ואסור לנו להימצא בו. הבהרנו לו שללא צו אלוף המקום איננו שטח צבאי, הוא הזהיר אותנו שלא נעז להיכנס שוב לאזור (לא מדובר בשטח ההתנחלות אלא בשטחי המרעה של הפלסטינים, שאמנם מוכרזים כשטחי אש, כמו כל הבקעה, אך דווקא אותה דרך עפר  איננה שטח אש - בגלל קרבתה לשדות ההתנחלות). לאחר שהג'יפ התרחק הוא חסם את דרכנו בחיבור של השביל עם הכביש. עקפנו אותו ונסענו לתיאסיר. מייד לאחר הפנייה לתיאסיר הגיע ג'יפ צבאי וחייל ירד אלינו ואמר שהשומר של בקעות צילם את מספרה של מכוניתי והזעיק את הצבא. החייל אמר לנו שאסור היה לנו להימצא באזור של סלמין כי זהו שטח צבאי סגור. ביקשנו לראות את הצו, שכמובן לא קיים, ועל כן אמרנו שנמשיך לבקר באזור מכיוון שהוא איננו שטח צבאי סגור, ונסענו.

16.15 – מחסום תיאסיר – תור של 7 מכוניות. המחסום סגור. לדברי ממתינים כבר חצי שעה. עם הגיענו המתינו עוד 10 דקות עד שהמחסום נפתח. ראינו שהתחלפה משמרת, אך האם באמת המחסום צריך להיות סגור בזמן ההחלפה, ולכמה זמן?

אחרי שנפתח המחסום, מכוניות מהגדה נבדקו – מטען ותעודות, הולכי הרגל נבדקו בקפדנות ויצאו כעוסים מהמחסום (תוצאת ההמתנה הארוכה, יש להניח). תעודותיהם של נוסעי מכוניות העוברות מהבקעה לגדה נבדקו והתורים נמשכו.

אדם קשיש ואשתו הגיעו לעמדת החיילים מבלי שהחיילים קראו להם. הוא נענש ונשלח כל הדרך חזרה לאותו קו דמיוני, ש"הפלסטינים יודעים איפה הוא"-  להמתין. המתין 5 דקות עד שקראו לו להגיע לעמדת הבדיקה ואז אמרו לו לצאת מהמכונית אך הוא התקשה לצאת. מסתבר שהוא לא רק קשיש אלא גם נכה. זה לא ממש הטריד את החיילים והם שלחו אותו לפתוח עבורם את תא המטען. הקשיש קירטע בקושי ועשה כדבריהם, אך זה לא מספיק – עכשיו לפתוח את מכסה המנוע. הקשיש עושה כל זאת במאמצים רבים. לבסוף ג ם שלחו אותו להביא את הניירות מהרכב וכאן כנראה נגמרו להם כל ההמצאות ולמרות השיעמום התירו לו להמשיך. כאשר עזבנו ב-16.55 , היו 4 מכוניות ממערב ו-4 ממזרח.

תוספת לדו"ח על מעצרם של 3 בני משפחת סלאמין
משיחה עם אחד האחרים (האח האובד לא זוכר את האירוע) כל שהצליחו להבין שהצבא הוריד אותו על הכביש ואח"כ הוא היה במשטרה הפלסטינית, שמצאו אותו בשתיים לפנות בוקר.  18 השעות בהן שוטט מבולבל, ללא מטרה, מבלי לדעת איפה הוא נמחקו מזכרונו. עדי ראיה ראו אותו אחר הצהריים ליד זבידאת בכביש 90 וליד עין אל בידאן, ליד שכם (שם נאסף על ידי המשטרה הפלסטינית לבסוף).

ביום חמישי 8.9.2011 -  נעצר אחד האחים (עודאי) שוב, הפעם יחד עם אחיין בן 14, ליד ביתו, בתואנה שהוא עקף את מחסום גוכיה ללא אישור. לשאלתו למה לו לעקוף את השער הוא הרי גר מעברו המזרחי וגם נמצא שם, לא היה מענה. החיילים אזקו אותו וכיסו את עיניו בפלנלית . הוא עוכב במחסום חמרה 4 שעות, בשעה שאנו ניסינו לפעיל את קציני המת"ק, שהגיעו לשם כך למחסום חמרה. שני הצעירים שוחררו במחסום חמרה ולקח להם עוד שעה וחצי להגיע הביתה, בלי כסף, בלי תעודות, ובמקום בו אין תחבורה ציבורית וכמעט ואין תנועה של מכוניות פלסטיניות.

ביום שישי 9.9.2011 שוב נעצר עודאי, והפעם יחד עם רועה אחר, רזי לבית אבו  סאקר. הם נאזקו, הוכו קשות ועיניהם כוסו בפלנלית. התואנה – לא היו עליהם תעודות. אחד מהם הציע לרוץ הביתה (200 מטר משם) ולהביא את התעודות, אבל החיילים מיאנו לשמוט את טרפם מידם, לאחר התערבות המת"ק הם שוחררו כעבור שעתיים.

הרס בארות בנסאריה  - דיווח של בינלאומיים -  בנאסריה שבשטחי B, הרס הצבא 3 בארות גדולות וזאת לאחר שהרס שם בארות גם בשבוע שעבר. נאסריה נמצאת על הכביש שבין מחסום חמרה ושכם, בצידו המערבי של המחסום.