בקעת הירדן | מחסום ווטש

בקעת הירדן

בין הפורעים/המתנחלים לבין שטחי האש

בקעת הירדן (כולל צפון ים המלח) היא רצועת הגבול המזרחי של הגדה, הגובלת בממלכת ירדן. היא משתרעת על 1.6 מיליון דונם, שהם קרוב לשליש משטח הגדה כולה. קרוב ל 90% מהשטח בבקעה מוגדר כשטח C והוא בשליטה ישראלית מלאה. השאר, שטחי A, B בשליטת הרשות הפלסטינית, ובהם יישובים מפוצלים ומבודדים אלה מאלה.

כ- 10,000 ישראלים מתגוררים בהתנחלויות בבקעה יחד עם כ- 65 אלף פלסטינים המפוזרים שם ביישובים עירוניים וכפריים ועוד כ- 2700 חקלאים ורועי צאן ובקר, שמתגוררים בקהילות קטנות בדרך כלל במאהלים מרוחקים. קהילות אלה הן פלח אוכלוסייה המוחלש והנרדף בגדה, אשר סופג התעללויות בלתי פוסקות הן מידי המינהל האזרחיinfo-icon הן מידי פורעי המאחזים. אלה וגם אלה נעזרים בכוחו ובנוכחותו של הצבא המסייע להם ומעניק להם גיבוי.

קובעים עובדות בשטח: הסיפוח כבר כאן

מדינת ישראל החלה בפעולות מכוונות לסיפוח דה יורה של הבקעה מייד אחרי שנכבשה ב- 1967, במטרה לתפוס חבל ארץ רחב ידיים זה, שאדמתו פורייה ומשופעת במים, לפני שהרשות הפלסטינית תצליח לבנות ולפתח בו תשתיות לעיור ולתעשייה. לשם כך יצאה המדינה בהכרזה על כ 50% מהשטח כאדמת מדינה; שטחים נרחבים הוכרזו כשמורות טבע ושטחים אחרים כשטחי אש לאימונים צבאיים, שחלים פעם או פעמיים בשנה. מאחזים פיראטיים צצים בן לילה על גבעות החולשות על היישובים הפלסטינים, ומקבלים הכשר מהיר ודרכי גישה סלולות מהמועצה האזורית, וחשמל ומים מבסיסי צה"ל בסביבה. 

הגדרת שטחי אש ושמורות טבע באזורי המגורים והמרעה של קהילות הרועים (אך לא של ההתנחלויות והמאחזים) היא עוד דרך לייצר טרנספר שקט, ולאלץ את התושבים לפַנות ולהסתלק. זהו מצב בלתי אנושי שנפל על הפלסטינם בהמתגוררים שם עוד מלפני הכיבוש. בתקופות של אימוני הצבא הם מסולקים ממגוריהם כמעט ללא התראה, לשעות ולפעמים ליממות, בחום היוקד בקיץ ובקור המקפיא בחורף. בנוסף למכה זו סובלים אנשי קהילות הרועים מהתנכלויות והתעללויות מצד אנשי המאחזים, ללא ההגנה שהיתה אמורה לבוא מצד הצבא. להיפך, התופעה של מעצר פלסטינים שהעזו להתלונן הולכת ונפוצה. התהליך מחמיר מדי יום. התושבים הפלסטינים ניצבים חסרי אונים מול מתנחלים אלימים, מול מינהל אזרחי תוקפני ומול צבא אדיש ו/או משתף פעולה עם המתנחלים.
 

Toggle accordion

עדות: 

במשך שנות פעילותי הייתי עדה לעשרות מקרים של הריסת בתים. הבטתי לתוך עיניהם של אנשים שנותרו ללא קורת גג וכל אחד ואחד מהם שבר את ליבי. אנחנו, שספונים לבטח בבתינו המוגנים, לא נוכל להבין לעולם את עומק השבר של מי שביתו הפך לערימה של גרוטאות, מוטות מעוקמים, וכל חפציו זרוקים על האדמה ואין לו מושג איפה יניח את ראשו הלילה. אנשים עומדים ובוהים במראות הקשים, אבודים, מיואשים. ( דפנה ב')

להמשך...
מניעת מים חמורה מקהילות הרועים ומעדריהם בבקעת הירדן
צילום: 
דפנה בנאי

השתלטות על אדמות

נרדוף נשיג נחלק שלל

כתוצאה מההכרזות על שינויי הבעלות על השטחים בבקעה, חלים על הפלסטינים איסורים רבים המגבילים את חייהם בצורה אנושה. אסור לבנות כל מבנה שהוא, למגורים או לגן ילדים, למרפאה או לבעלי חיים - ללא אישור. ואישורים לא מתקבלים! אם נבנו מבנים ללא אישור, מכורח המציאות, באים והורסים לפעמים ללא התרעה. לפעמים באים והורסים פעם שנייה ושלישית לאותה המשפחה. באים עם בולדוזרים ענקיים ועולים על האוהלים, על דירים וסככות, מוחצים רכוש וחפצים ועורמים על הכל חול ואדמה.
שטחי המרעה שהצטמצמו והאלימות של פורעי המאחזים, מאלצים את הרועים לחפש מרעה במקומות מרוחקים או לקנות בכסף רב מזון חלופי. חל איסור חמור להימצא בשמורות הטבע ואם נתפסו שם בעלי חיים תועים הם נלקחים להסגר בבסיס מרוחק עד שבעליהם יפדו אותם באלפי שקלים. בשטחי האימונים הצבא משאיר אחריו נפלים חיים, בידיעה ברורה שהם מסכני חיים, ואכן כל שנה נפצעים שם ילדים ורועים .  חל איסור לעבד אדמות חקלאיות, שהיו בעבר מקור לפרנסה בטוחה. השדות הירוקים ודוכני הירקות והפירות הצבעוניים, שהיו סימן היכר של כביש 90, הצהיבו ונעלמו.

האיסורים חלים רק על הפלסטינים. למתנחלים מותר לבנות, לרעות, לעסוק בחקלאות, להתנחל בכל מקום בבקעה, וגם לקחת את החוק לידיהם ולתקוף ולפגוע ולאיים כאוות נפשם.

הוצא צו חדש של הצבא האוסר על הפלסטינים לעבד את אדמותיהם בצפון הבקעה, שנמצאות בשטח שהוכרז כ"שטח אש". אבל למאחַזים הפיראטיים שצצים על הגבעות ביוזמה פרטית, אין מיגבלות. כתוצאה, אדמות חקלאיות הופכות להיות חסרות ערך לבעליהן. ... הצו הזה הועבר לידיהם לפני כמה ימים על ידי המת"ק הישראלי באמצעות המת"ק הפלסטיני. לא נאמר מה תהיה הסנקציה נגד מפירי הצו. 
שוחחתי עם אחד הבעלים של שטח אדמה כזה, מקהילת רועים, ולדבריו כולם מפחדים, לא חורשים ולא זורעים. הפחד הגדול הוא מהפקעת הטרקטורים. זהו עונש כבד וחמור, שהמינהל האזרחי נוקט בו כבר שנים. בפועל, באים ומפקיעים טרקטור מידי המשפחה לחודשיים, וכדי לפדות אותו הם יאלצו לשלם 5,000 שקל   תמורת  "אחזקתו" - הכנסה ממוצעת של משפחת רועים בבקעה במשך שלושה חודשים. לדוגמה, היום הוחזר טרקטור לבעליו, תושב ברדלה, חודשיים אחרי שהופקע, תמורת 5,000 שקלים. האיש מתפרנס מחריש, ועתה עברו עליו חודשיים ללא פרנסה. מתוך דוח 20/12/2019

הריסות של מגורים ותשתית דלה
גם את הקולטים הרסו.
צילום: 
נורית פופר
מבנה מאולתר עפ ציוד בין העצים
מאחז ( לא חוקי) בבקעה בגבעת סלפית
צילום: 
נורית פופר

הגבלות בניה והרס של מבנים קיימים

מאז 1967 מסרבת ישראל לכל הבקשות של הפלסטינים להיתרי בנייה, בטענה שאין תוכנית מתאר, תכנית שישראל מסרבת לעשות. בעקבות זאת, כל הבנייה ב-50 השנים האחרונות היא בלתי חוקית ויש על כל המבנים צווי הריסה המושתים ללא כל הודעה מוקדמת, כך שכל הפלסטינים בבקעה חיים תחת איום קיומי מתמיד. באותה עת נבנו אלפי בתים של יהודים בבקעת הירדן, חלקם חוקיים וחלקם ללא היתר. בכל הזמן הזה לא נהרס ולו בית אחד של יהודים.

הריסת הכפר חומסה – 3.11.2020

10 דקות ניתנו לתושבי חומסה לפנות את כל חפציהם לפני שהכורת עלה על בתיהם העלובים. 10 דקות!! בחמש הדקות הראשונות לא זז אף אחד מההלם. תשעה בולדוזרים ומאות חיילים וכלי רכב נחתו עליהם בשעה שתיים בצהריים. ואז – ריצה מטורפת!  מה להציל ? את המזרונים? את השמיכות ? ומה עם הבגדים? והאוכל? והמקרר? ואולי תמונות של הילדים ושל אבא ואמא. התרוצצו הלוך ושוב ומרוב בלבול לא הוציאו כמעט כלום. והבולדוזרים לא היססו. הכל הם רמסו. את האוהלים ואת מכשירי החשמל, את הפאנלים הסולארים ואת מיכלי המים, את בתי השימוש החיצוניים שתרם האיחוד האירופי ואת כל החפצים האישיים. חיים שלמים של בגדים ומזכרות ותכשיטים. הכול הלך.
אפילו את הדירים והמזון של הכבשים רמסו. ומי יגן על הכבשים? ועל הטלאים?

75 אישה ואיש, ביניהם זקנים וחולים ו-45 ילדים, עמדו עם ערב תחת כיפת השמיים ולא ידעו לאן ילכו. בשתיים לפנות בוקר הביא הסהר האדום כמה אוהלי סיירים והאנשים זחלו לתוכם כשכל אחד מהם מחבק טלה כדי לשמור על חום גופו שלא ימות.

מרעי: חרב עליו עולמו לאחר הריסת ביתו
צילום: 
דפנה בנאי
חצי שעה הריסה של 40 שנות עבודה במקורות
צילום: 
דפנה בנאי
הגבלות תנועה

מחסומים בבקעה   ישראל הציבה מספר מחסומים בין ההר לבקעת הירדן למרות השקט השורר במקום. ארבעה מחסומים כאלה עדיין קיימים. תיאסיר, חמרה, מעלה אפרים וייט"ב. במחסומים אלה (חלקם לרוב לא מאוישים) נבדקים כלי רכב פלסטינים ורק תושבי האזור, בעלי אישורים,  יכולים לעבור. מצב זה מקשה על מרקם החיים היות ורוב שירותי הבריאות והחינוך נמצאים מחוץ לאזור. המחסומים משפיעים גם על תושבי ההר, כי הם אינם יכולים להגיע לאדמותיהם שנמצאות בבקעה. נפגעים גם הקשרים החברתיים והמשפחתיים ההדוקים שבין תושבי הבקעה ותושבי ההר. 

חסימות   הצבא מציב חסימות בין מגורי הקהילות  לבין הכביש הסמוך, המוביל למרכזי חיים חשובים. שבילים שהמוקמים בעיקר בחורף, נהרסים מייד. דבר זה מפריד בין המאהלים ובין  אזורי המרעה שהוא הבסיס לקיומם, וכן מקשה על הגישה לשירותי מסחר, בריאות וחינוך. החסימות הן מפגע סביבתי כגון תעלות, תלי עפר מוגבהים לאורך הכביש, וסלעים החוסמים את הנתיב. חסימות אלה מקשות גם על רכבים של ארגונים הומניטריים, הבאים לסייע  לקהילות הרועים של בקעת הירדן.  

פעילי זכויות אדם ישראלים מסייעים לנפגעי ההריסות