קלנדיה, יום ג' 23.8.11, בוקר

צופות: 
אביטל ט' , עינה פ', (מדווחת)
23/08/2011
|
בוקר

התורים קצרים כשאנו מגיעות בשעה 6:05. קצין המנהל כבר נמצא במקום, והשער ההומניטרי פועל (וממשיך לפעול כהלכה כל פעם שאישה, קשיש, או קומץ אנשים מגיע אליו). אבל לא עוברות יותר מ-5 דקות והתורים המובילים דרך המעברים הצרים לקרוסלות הראשונות מתארכים ומשתרעים מעבר לאזור ההמתנה המקורה של המחסום, אף שהתורים בחמשת ה"שרוולים" של תחנות הבדיקה דווקא קצרים.  אחרי הגעתנו, הקרוסלות אינם נפתחות במשך קצת יותר מרבע שעה. ובמשך הזמן הזה המתח והלחץ עולים בתורים. בו בזמן, החיילת האחראית על פתיחת הקרוסלות לגמרי שקועה האכילת ארוחת הבוקר שלה. קצין המנהל הנוכח ליד השער ההומניטרי או שלא שם לב למצב או שנוח לו עם התורים האורכים ותקועים המובילים לקרוסלות כאשר יש מקום למכביר ב"שרוולים."

 

בשיחה מזדמנת וקצרה עם אחד המאבטחים במקום, אנו מעלות את היתרון (אליו שמנו לב במשך הזמן) להעברת הברה ממתינים דרך המעברים הצרים והקרוסלות בבת אחת. אמנם זה יוצר תורים יותר ארוכים ב"שרוולים", אך דומה שההתקדמות מעבר לקרוסלה הראשונה מורידה את המתח והעצבנות אצל העוברים במחסום. זמן קצר אחר כך, קצין המנהל מדבר עם החיילת האחראית על פתיחת הקרוסלות, היא פותחת אותן,  וכ-75 אנשים עוברים דרכן בבת אחת. אחר כך החיילת פותחת את הקרוסלות כל 3-4 דקות עד שהמעברים הצרים ריקים, ובשעה 6:45 היא משאירה אותן פתוחות למעבר מידי של כל מי שמגיע למחסום. כך המצב כאשר אנו עוזבות השעה 6:55.