ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 29.5.11, אחה"צ
מחסום קלנדיה:
הגענו למחסום קלנדיה ברבע לשלוש. מייד התאספו סביבנו הילדים מחכים לתמונות שלהם מהשבוע שעבר שפיתחה תמר. סוף סוף הם באלבום, מונצחים בתמונה – ילדי המחסום. אחד אחרי השני התייצבו הילדים לתמונת אלופים כמו בכרטיסי הכדורגל של ברצלונה שנצחה אתמול.
מסביב למעגל התנועה שאנו מרכזו הסתובבו מוניות ורכבים באדישות.
המחסום כסדרו מתקתק בקצב קרוסלות
מסתובבות וצפירות עייפות. אין הרבה אנשים אחר הצהריים הזה או שמלכתחילה וויתרו על המסע לצד השני.
בחור על אופנוע עצר לידינו, זה עומר, פקח בעיריית ירושלים שעובר את המחסום דרך קבע בבקרים בדרכו לעבודה. היום, כך דיווח, ראה את עובדי חברת השמירה במחסום מעכבים נער כבן 18 והדבר התפתח לקללות ומכות נמרצות בחדר הצדדי במחסום. עומר דיווח שהוא ניסה למחות. העונש? נאסר עליו המעבר דרך המחסום והוא נאלץ לשוב על עקבותיו ולנסוע דרך מחסום חיזמה.
למעבר במחסום הצטרפה אלינו אנטוניה, בחורה אנגליה שכותבת על המחסומים. למרות שכמעט לא היו אנשים שני התורים הפתוחים התנהלו באיטיות ובלי תור כמעט והמעבר לקח כ-20 דקות. בחור שעבר במקום אמר כי הבעיה מחריפה בבוקר כשממהרים לבי"ס ולעבודה. הוא דיווח על כמאות אנשים.
במחסום ג'בע היה החייל אדיב והסביר ששבוע הבא הם עוזבים את הגזרה ועברים לגולן. עזבנו את המקום בדרכנו חזרה לירושלים. עוד יום ללא התרחשויות מיוחדות במחסום קלנדיה. אז למה הבטן מתהפכת בתחושת בחילה?