עאנין, ריחן, שקד, יום ה' 19.5.11, בוקר

צופות: 
נטע גולן, שולה בר (צילום ודיווח)
19/05/2011
|
בוקר

 

מחסום עאנין 06:05
במרכז המחסום ממתינה קבוצה קטנה של גברים וגם שלושה טרקטורים. מולם מספר פקידים, סליחה - חיילים  וחיילות, אשר בבוא היום מה יספרו (או יכזבו) לנכדיהם אודות השירות הצבאי שלהם בצל הכיבוש? מספר היוצאים ממחסום חקלאי זה, המשרת את תושבי עאנין שנותקו מאדמותיהם בגדר ההפרדה -  הולך ומתמעט. במקביל, סיפורי המעטים שזכו באישורי-מעבר לאדמותיהם קורעים לנו  את הלב ולא חשוב כמה פעמים נשמע אותם. המוטיב החוזר הוא חוסר התחשבות מוחלט בצורכי הפלאחים לעבד את אדמתם כל ימות השנה (ולא רק פעמיים בשבוע, שני וחמישי בלבד, בין 7 לשלוש וחצי) והתעלמות גם כן מוחלטת ממסורת ומנוהגי החברה שלהם. פלאח קשיש סיפר לנטע שאחרי שהעביר לבניו את הבעלות על אדמתו הוא כבר לא מורשה לצאת אליה, ולוּ סתם כך רק כדי לשבת בנחת בצל עצי הזית הקשישים כמותו. "סתם כך" אינו נימוק קביל באוזני הכובש. התוצאה מספקת את הכובש וכמובן מאמללת את הכבושים: אדמותיהם ומטעיהם מוזנחים או ננטשים וכך הם נעשים עוד יותר עניים וברור שגם עוד יותר מתוסכלים וזה – טוב מאוד למדינת ישראל (כי אם לא אז למה?).

תלך תבוא
אב ובנו  מבקשים משהו מן החיילים. לפי שפת הגוף ברור שלא מדובר בהחלפת כתובות פייסבוק. זה נמשך עד אשר נשמעים צקצוקים ושברי הוראות ממכשירי הקשר הצבאיים ואז הבן נשלח בחזרה לכפר. האב (שתמיד מאיר פניו אלינו) יוצא בפנים אפורים מכעס, מותש כבר ממלחמת הקיום. ביום שני שעבר לקחו לבן (25, סטודנט למחשבים באוניברסיטה הפתוחה בג'נין) את תעודת הזהות בטענה שהתמונה בתעודה אינה שלו. הלך למת"ק סאלם לדבר עם סרן יוסף, או מישהו. לא היה עם מי לדבר. לא החזירו התעודה רק אמרו תבוא ביום חמישי למחסום. היום (חמישי) בא למחסום אך החיילים דהיום לא ידעו מה הוא רוצה מהם. כמובן נפטרו ממנו ושלחו אותו בחזרה לסאלם. סרן יוסף ממת"ק סאלם אומר בטלפון: "את לא יודעת מה הסיבה."

רק כעבור שבוע ויום תוחזר התעודה לבן, אחרי טרטורים של תלך תבוא לשווא למת"ק סאלם. כיוון שליווינו את הבן, אדם, במהלך השבוע אנו יכולות להעיד כי זו היתה התעללות לשמה! רק אחרי התערבותנו דרך המוקד ההומניטרי ועד לראש המינהל האזרחי תא"ל אלמוז - הוא קיבל את התעודה, אך אישור המעבר הופקע ועליו לסדר לעצמו אישור חדש מול המת"ק הפלסטיני. זה - כדי שלא ישמח יותר מדי.

האב סיפר לנו בגאווה על שבעת ילדיו (5 בנים ושתי בנות): אחד רופא, אחד וטרינר, אחת מורה, השאר עוד לומדים. כן כן הוא קורע את ה.. בשביל שלכולם יהיה מקצוע מכובד. הוא עצמו לא למד, מגיל שמונה עבד עם אביו ובין השאר מכר ארטיקים בחופי תל אביב , ניקה תחנות אוטובוסים בנהריה ובעכו.

07:00 מחסום שקד-טורה  
שלא כמו עאנין, מחסום טורה הוא מחסום מרקם חיים, לאמור: נועד לאפשר לפלסטינים המופרדים משכניהם בגדר להמשיך לנהל את חייהם כבעבר (כאילו אין גדר...) אך בפיקוח צמוד של הכובש. מאז שחזרו לפתוח את המחסום רק בשבע בבוקר במקום בשש בבוקר, המקומיים יוצאים מדעתם. מספיק שהגנרטור לא עובד והמכשירים בביתן הבידוק מושבתים (כמו היום) או שיש חיילים חדשים (כמו היום) כדי שהמעבר ייתקע (כמו היום) וכולם (פועלים באזור התעשייה, מורים ושאר עובדים) יאחרו לעבודתם כמו היום. התושבים פנו שוב לעורך דין במטרה להביא לפתיחה רצופה של המחסום כמו במחסום ריחן-ברטעה, ושיוסיפו שעתיים בלילה, מעשר עד חצות, כדי שאורחי חתונה מהגדה יוכלו לשמוח איתם עוד סוף האירוע.

07:40 עד כה עברו רק לכיוון אחד - ממרחב התפר לגדה (תלמידים, מורים ופקיד בנק אחד). מהגדה למרחב התפר, קבוצה גדולה, עברו קומץ אנשים - מספר מורים ועזים ורועה, שקיבלו רשות לעבור לא דרך הביתן. לפני הקרוסלה של הביתן מצטבר תור גדול וזועם.

07:50 מתחילים לעבור למרחב התפר. אחד היוצאים אומר לנו: הם מכניסים חמישה ביחד, אין שם מקום לזוז, לא עושים סדר בין היוצאים והנכנסים, אנשים ממהרים ויוצאים בלי להירשם כמו שצריך, החיילים לא משתלטים על הבלגן, אבל כשנחזור החיילים יגידו: אתה לא עברת בבוקר מפה! וייקחו הניירות.

08:15 מחסום ריחן
חמש משאיות ממתינות להיכנס לבדיקת הסחורה החקלאית שהם מעבירים מהגדה למרחב התפר. מי שמגיע נכנס לטרמינל במהירות. לוקח כרבע שעה לחצות את הטרמינל.
פארק מחסום ריחן פורח, עציצים שופעי פרחים, פה כד שם באר, קוביות שש בש ענקיות מבטון, מגלשות ונדנדות מוצלות, נקי. מדהים. למה המראות האלה כל כך מקוממים?

אנו אוספות את אבא של עלי שנוסע עם נטע לחיפה לבקר את בנו המאושפז ברמב"ם.