ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 3.4.11, אחה"צ

צופות: 
איה קניוק, נורית ירדן (צלמה) ותמר פלישמן (מדווחת)
03/04/2011
|
אחה"צ

  פגשנו מכרים ותיקים והתוודענו לחדשים.

שוחחנו עםר. בן ה-25 שאת חמש השנים האחרונות עשה בבתי כלא: "הם אמרו, אבל אני לא, שזרקתי אבנים על מכוניות פה בכביש". כשבאו לעצור אותו נמלט. רודפיו ירו בגבו. שני כדורים מצרור שנורה  ננעצו בגופו. למשפט הובא עד מפליל ולמרות שר. כפר באשמה, בית המשפט האמין לגרסת התביעה.

עכשיו, משהשתחרר, ר. מנסה לשקם את הריסות שנות בחרותו תוך החשש המתמיד והמאיים שבכל עת ממתין סיבוב נוסף של: תפירת תיק > הפללה > מאסר.

 סופר לנו על הילד סלח לוטפי חמד בן ה-14 שנלקח בידי לובשי אזרחית ("בלשים" אמרו המספרים) בשעות הלילה מוקדמות של יום השישי האחרון. סלח שהה ברחוב בחברת ילדים אחרים בני גילו כשאחד מהם זרק לעבר המחסום בקבוק תבערה. "הם שם רואים הכול במצלמות" אמרו לנו. הזורק מיהר להימלט. אנשי הכוח שהגיחו ממתחם המחסום - או שלא רצו, או שאסרו עליהם לשוב בידיים ריקות, וסלח נלקח על ידם לאי-שם לא ידוע.

 בכלובי האדם שבכניסה למחסום בחור צעיר החל לגדף את החייל היושב בעמדה הקדמית. זה, מהיותו כלוא בתאו המוגן מכדורים ואנשים, לא יכול היה לשמוע את הנאמר, אך ברור היה שהבין את רוח הדברים מתוך שפת הגוף של אומרם. פניו לא הביעו כעס אלא הבעה של מודעות לכוח הנתון בידו, מעין:"עכשיו נראה מי יותר חזק..."  וכשרמז חיוך מתגרה על פניו, לחץ בהתרסה על הכפתור הנועל וסגר את המעבר בפני כולם. האנשים בחברתם עמדנו הביטו באדישות ובהשלמה לעבר בעל האצבע השולטת בזמנם, ללא תרעומת כלפיו או כלפי הצעיר שפתח את פיו, וחיכו, קורבנות של ענישה קולקטיבית שלא ידעו כמה זמן יחלוף עד שיתרצה המעניש.

 מחסום ג'בע:

כעשרים דקות עמדנו והשקפנו על פעילות המחסום שכל מטרתו הגנה על מתנחלים ומניעת נסיעתם לכוון קלנדיה בואכה רמאללה פן יותקפו בידי פלסטינים. נוכחנו שהחיילים מקיימים הלכה למעשה ובדביקות את שפקדו עליהם: עצרו נהגי מכוניות בעלות לוחיות צהובות/ישראליות בלבד וממש כמו בכניסה לנתב"ג נשאל הנהג שאלה שהתשובה עליה מטרתה לאבחן לפי המבטא - יהודי או ערבי.

 אחרי עשרות רבות של רכבים "כשרים", אובחנה  מכונית אחת שניכר בנהגת שאינה רגילה לציית להוראות חיילים  ואינה בקיאה בהלכות מחסומים. זו לא עצרה להוראת החייל בעמדה הקדמית כדי לפתוח את החלון ולהשיב לשאלתו במשפט או שניים, אלא ביצעה מה שקרוי בעגה הצבאית:"פריצת מחסום". החיילים בעמדה האחורית השתלטו במהירות על המצב תוך שהם מבחינים ומאבחנים ממראה עיניים ומשמע אוזניים את לאומיות הנהגת וחברתה, ובנימוס ובנועם הורו לשתי המתנחלות לבצע סיבוב פרסה ולשוב על עקבותיהן.

 כל אותו זמן נכחה בתוך שטח המחסום  ניידת של משטרת התנועה. שוטרת ושוטר "עשו קופה", ובחסות הצבא חילקו דוחות לעברייני תעבורה פלסטינים שנסעו בתוככי פלסטין.