זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות), מעבר שומרון, מעלה אפרים, תיאסיר, יום ג' 15.2.11, אחה"צ

צופות: 
נעמי ל., רינה צ. (כותבת)
15/02/2011
|
אחה"צ

 

* חיילים ממלאים תפקיד של שוטרי תנועה ומונעים מעבר במחסום (שער גוכייה) מנהג כיוון שאין לו רשיון נהיגה. כשאנחנו פונות לעזרה למת"ק יריחו - אף טלפון אינו עונה ( של קצין המחסומים, הנגד והקמב"ץ).
* הפעם יצאנו מאוחר יותר כדי להגיע למחסום תיאסיר בשעה הבעייתית כשהפועלים שבים לביתם מהעבודה בהתנחלויות. אבל בין 16.00-17.00 היתה תנועה דלילה מאוד.

12.50 שער שומרון - מכונית משטרה לפני המחסום. אין מעוכביםinfo-icon.
13.10 צומת זעתרה- אין תור מכיוון חווארה.
13.30 מחסום מעלה אפרים - אין חיילים. כשחזרנו אחרי 17.00 הוא היה מאויש. לא חיכינו לראות אם מחזירים מכוניות לכיוון מערב, כפי שראינו בעבר.

13.50-מחסום חמרה
נ
ער בן 16 מעוכב. אביו מחכה איתו בכניסה למחסום. החיילים לקחו את ת"ז שלו. לדבריהם הם מחכים כחצי שעה. המפקד אמר שרק 10 דקות. אנחנו חיכינו איתם מעל לחצי שעה נוספת. לא הסבירו להם מה הבעיה ולמה העיכוב ממושך כל כך. האב אומר שאולי בגללנו. הצענו שנלך, אבל הוא סירב . בינתיים הגיע ג'יפ עם קצינה שהתעסקה במכשירים כלשהם, אבל לא נראה שיש לה קשר לעניין. בסופו של דבר התברר שלנער יש ת"ז למרות שעדיין אינו בן 16 (הגיל המינימלי להנפקת תעודה) וזה עורר את חשדם של החיילים. האב הסביר שהרשות הפלסטינית מוציאה תעודות לכל בני המחזור בביה"ס בבת אחת, גם אם יום הולדתם ה-16 טרם הגיע.

התנועה במחסום דלילה. המכוניות לכיוון מערב (לשכם) לא נבדקו  בזמן שהותנו. כל מכונית שהגיעה ניתנה לה רשות לעבור ללא שהייה.
הבאים ממערב לבקעה: כנהוג כל הנוסעים ירדו מהמכוניות ועברו ברגל דרך הבידוק. לדבריהם הוא כולל מכונת שיקוף לכל הגוף. הם יודעים שיש בזה נזק רפואי, במיוחד למי שעובר יומיום, אבל אין ברירה וראוי לזכור שזה מחסום בין שטח פלסטיני לשטח פלסטיני במרחק של שעה  נסיעה מגבול ישראל.

14.50- מחסום גוכייה (שער ברזל)
מגיע טרקטור מכיוון מערב, ועליו שני בחורים, עגלה וכמה כבשים. מחכים שהשער ייפתח בשעה 15.00.
בשעה 15.07 מגיע ג'יפ צבאי ונעמד ליד השער. אף אחד לא יוצא לפתוח את השער. ניגשנו לברר. הם אמרו שהם מבררים ושנסתלק. כעבור 5 דקות הגיע עוד ג'יפ, והפעם עם מפתח . הג'יפ הראשון ארב אולי לטרקטור שלא יעבור מהצד מעל לתלולית העפר (כבר נתקלנו בזה בעבר).
החיילים ניגשו לבדוק את התעודות של הבחורים על הטרקטור וסירבו לתת להם לעבור כי לאיש מהם לא היה רישיון נהיגה. שאלנו ממתי הצבא פועל כמשטרת תנועה ונאמר לנו שהם "עובדים מול שוטר מסוים" (ששמו פרח מזכרוננו) ושאין מה לעשות, אי אפשר לתת להם לנסוע בלי רישיון, למרות שהם מכירים אותם ואת משפחתם ויודעים שהם בסדר, ויש להם רשות לעבור בשער. כל זה הוסבר לנו ברוח טובה מפי רס"ר דרוזי ,כנראה מפקד הג'יפ.

צלצלנו לכל הטלפונים במת"ק יריחו – לזהרן ולמג'ד ולבן הקמב"צ. שום תשובה. ואז התברר שהשניים ממשפחתו של אבו סאכר,. צלצלנו גם אליו והוא הבטיח לבוא. בינתיים הגיעה השעה לסגור את השער. הרס"ר הודיע שיחכה עוד 10 דקות. ואז הגיע מישהו בעל רישיון נהיגה והוציא את הטרקטור דרך השער. אלא שלו אין רשות לעבור בשער... ולכן הוא השאיר את הטרקטור מהעבר המזרחי של השער והרס"ר הקפיד לבדוק שהוא יחזור לצד המערבי לפני סגירת השער. זה הזכיר לי חילופי מרגלים בין הגושים במעבר צ'רלי בברלין. וכך נשאר הטרקטור ליד השער עם שני הבחורים בלי רישיון נהיגה. גם אנחנו וגם החיילים הסתלקנו, ומה היה ההמשך? לחכמי חלם התשובה.

הרס"ר הסביר לנו שהשער הזה נועד רק לטרקטורים מסוימים ולאנשים מסוימים. כל השאר שרוצים לעבור את הקו הדמיוני המפריד בין הבקעה משאר חלקי הגדה צריכים לנסוע דרך מחסום חמרה מרחק של 20-30 ק"מ.
בזמן שחכינו פגשנו את דפנה שעשתה סיור עם אנשים ממחלקת המדינה של אר"הב.

15.45- מחסום תיאסיר
כ
מו את חברותינו ביום ראשון, גם את פנינו קיבל שמוליק מפקד המחסום . הוא הציע לנו שתייה(שדחינו בנימוס) והסביר לנו את נוהלי המחסום. ממנו למדנו שהסיבה לבדיקות של הנכנסים לשטח (לכיוון מערב) היא לתפוס מבוקשים של המשטרה והשב"כ. לכן הם בודקים תעודות . הם מוציאים את נוסעי המיניבוסים והמוניות כדי לוודא שאף אחד לא מסתתר מתחת לכיסאות וכד'. בשיחה איתו הוא נאלץ להודות שהם בעיקר מגנים על תושבי ההתנחלויות (הוא קרא להם "יישובים").היתה לנו שיחה ארוכה ולמרות חילוקי הדעות נראה שהוא מגלה עניין בנו ובדעותינו.

כל זמן שהיינו (עד 16.50) התנועה משני הצדדים היתה דלילה. אף פעם לא חיכו בתור יותר מ-3 מכוניות. היו רגעים שהיה ריק משני הצדדים.

17.00- המעיין מתחת להתנחלות משכיות
נעצרנו כדי לברר אם היו עוד תקיפות של הרועים ע"י תלמידי המכינה הצבאית בהתנחלות, ונאמר לנו שמאז התקיפה לפני כ-3 שבועות המתנחלים לא חזרו למקום.