קלנדיה, יום ד' 22.12.10, אחה"צ
קלנדיה יום טינופת ופרורי חיים
15:30 מגרש חניה דרומי.
טינופת מבישה. בעיקר שקיות ניילון
שנלכדו בגדרות התיל. אילו שלא נלכדו , זרוקות בשולי הכבישים.
מענין האם משהו מבין כל מפעילי המקום הזה היה מסכים להמצאות טינופת כזאת בכניסה לבית שלו. ואם כן או אם לא, כל תשובה שווה מחשבה.
מוכר הקפה מקפל את הדיקטים של הדוכן שלו. "אין עבודה." בעלי תעודות כחולות עוברים ברובם במעבר המיניבוסים שנפתח לאחרונה. לבעלי הירוקות העוברים בכלוב ו בקרוסלות עין כסף לקפה. גם למוכרים האחרים אין פרנסה. הסככה האדומה ריקה.
פונה אלינו אב שביתו הגרה בשכם, מאושפזת במוקסד. בת 17. נשואה עם תינוק. מצבה לא טוב.. רק האב קבל אישור לבקרה למספר ימים.("זה לא מספיק"). היא רוצה רק את בעלה שיהיה לידה , אבל הוא לא מקבל אישור. אולי נוכל לעזור?
מוכר אחר מספר באנגלית רהוטה: משפחתו גרה ברמאללה עד 67. בעקבות הכיבוש עברו לכווית. בגלל מלחמת המפרץ ב 91 עברו לירדן. ב 92 הגיע הבחור לפלשתין, ללא כל ניירות.את התעודה הירוקה שלו קבל בזכות נישואיו. על 4 הדונמים של אדמה שהיו למשפחה באזור עופר בנו הישראלים בתים. "זה הכי גרוע שלקחו חנו את האדמה שלנו." מרוויח 50 שקל ליום. לא מספיק לשכירות ואוכל למשפחה שלו. "אני לא שונא אף אחד."
בככר הצפונית- פקק. לוקח 12דקות להקיף את מחצית הככר, עד למחסום הראשון לכיוון ירושלים. 2ילדים זעירים מוכרים בלונים. דוכנים נוספים מפוזרים שם.השוק הקטן "זז" לכוון המעבר החדש.
עלינו על מיניבוס כדי להכיר את השלוחה החדשה של המחסום.
הנהג ספר: יש לו תעודה כחולה ודירה בעיר העתיקה. הדירה קטנה מדי למשפחה שגדלה. הוא גר בשכירות בא-ראם.הודיעו לו שאם אינו מתגורר בעיר העתיקה, יאבד את זכויותיו בקופ"ח ובביטוח הלאומי. "מה אני יעשה? איפה אני יגור? "
בגלל גילינו נשארנו על המיניבוס. בני 40 ומטה יורדים לקרוסלה. "לפעמים יש שם תור ארוך". הבדיקה במיניבוס "היתה חפיף" לדברי שכני למושב. " המצב שלנו רע מאד!" היה הסיכום שלו.
אדם אחד העדיף את המעבר החדש,שלא יאלץ להעביר עציץ במכונה.