קלנדיה, יום ד' 15.9.10, אחה"צ
16:00 מגרש חניה בככר הדרומית.התנועה עדיין זורמת.
שרוולים 1, 3, 4 פתוחים. הכלוב ריק.
3 מאווררים ענקיים, מתוצרת פג חום, הותקנו לצינון בני האדם המודחקים לכלובים. היום אין בהם צורך.
הגדרות מסביב לבוטקה הממוגן השומר על הכלובים, כבר מגיעות לשמיים.שכבות על גבי שכבות של הגנה על חיילים הלוחצים על כפתור : פתח. סגור. פתח. סגור.
הסככה האדומה מזוהמת . לפחות 12 ספסלים אדומים חסרים. נשארו רק הזיזים למזכרת.
הככר הצפונית נקיה ומסודרת. כנראה זכר לרמאדאן.
16:00 מתהווה פקק מסביב לככר. זמן המתנה לכניסה לירושלים הוא כחצי שעה. ("עכשיו כבר טוב. קודם היה שעה וחצי ...")
אמבולנס פלשתיני מפלס דרכו לא-ראם תוך כדי צפירות.
אדם בככר מספר: הוא בעל תעודה ירוקה וגר ברמאללה. לאשתו תעודה כחולה והיא גרה בהר הזיתים. איך הם נפגשים, האשה ובעלה? היא יכולה לבקר אותו ברמאללה, חופשי. הוא צריך אישור המתקבל פעם ב- , תלוי, כדי לבקר אותה.
חוזרות בשרוול מס.1.לקח לנו רבע שעה. התור התעכב קצת. אישה די צעירה, מטופחת ,חגיגית ומצוידת בהרבה שקיות ניילון
,הקדימה את בואה למחסום ביום לפי התסריך שבידה. " לכי הביתה ! תבואי מחר !"
(ובעצם למה לא " אני מאד מצטער גבירתי. טעית ביום. אני לא יכול להעביר אותך עכשיו. תחזרי מחר בבוקר, בבקשה. סליחה על הטרדה....") וחברתי העירה, ומחר היא כבר לא תהיה מסוכנת???
האישה החגיגית , מלווה בציפיותיה, שקיותיה חוזרת הביתה בהכנעה כואבת.