בית לחם, מת"ק עציון, יום א' 25.4.10, בוקר

צופות: 
סילביה פ., עפרה ב., חנה א. (מדווחת)
25/04/2010
|
בוקר

בית לחם, מחסום 300, 07:00: בדרך אל המחסום שומעות מחנה ב. שבקרה בבוקר בצד של בית לחם, שהמצב היה כאוטי ושהפגיעה בזכויות אדם זועקת לשמיים. כאשר אנו מגיעות, עוד בחוץ אנחנו מקבלות דיווח קודר על המצב הבוקר. תור ארוך משתרע בצד הפלסטיני כמו גם בצד שלנו. אולם היציאה מלא וגדוש, ארבע חלונות פתוחים ובודקים כל אחד בקפדנות אין קץ. נוסעות אוטובוס בטיול לצפון הורדו מהרכב ונבדקות אחת-אחת, לכולן יש אישור והיה אפשר לבדוק אותן גם בתוך הרכב, לנוחות הנוסעות והפועלים הממהרים לעבודה גם יחד.  פועל ניגש לעפרה בבקשת עזרה עבור בן משפחה שקנה אישור עבודה ב-4500 ₪ ואחרי זמן קצר האישור נפסל. מה יעשה? אין לנו נחמה. הכמיהה הגדולה להיתרים, ומכסות מגבילות יוצרת קרקע פורה לתופעות כאלה. הוא כבר פנה אלינו טלפונית ומנסה להשיג מעסיק כדי להסדיר את מצבו. 

סילביה מטפלת במקרה נוסף: נער בן 18 ואביו נשלחים חזרה לבית לחם בתנועת יד אופיינית. אסור לעבור. הנער סובל מלוקמיה ועבר ניתוח להשתלת מח עצם בבי"ח הדסה. הוא חייב להגיע לביה"ח. הבחור עם מסכה, חיוור, חלש, אין בו כוח לעמוד ולחכות ואביו מחזיק אותו שלא ייפול. האבא מספר שיש לו ספירת דם נמוכה. הנער כמעט מתעלף. אבל! יש בעיה עם הכר"מ שלו. תוקפו של ההיתר אמנם עד ל-19/5 אבל הוא מנוע ביומטרי!  אז סילביה מתחילה במרוץ טלפונים: למוקד ההומניטארי, משם למת"ק עציון. שם היא נענתה ע"י וולדי שביקש להתקשר אחרי 5 דקות.

היא מתקשרת אחרי 3 דקות כי מצב הנער ממש לא טוב. הוא בינתיים יושב על הרצפה, ונשען על הבודקה. החיילת מגרשת אותו אבל הוא לא זז. לא יכול לעמוד. סילביה מתקשרת פעם ועוד פעם. היא לוחצת ומתריעה שהבחור עלול למות במעבר אם לא יזדרזו.  כל אותו הזמן צורח אחד השומרים, בחור צעיר לבוש שחור מהחברה לשמירה, שסילביה "מפריעה לעבודה". היא עסוקה בטלפונים ולא זזה והוא צועק וצועק. ברגע מסוים החיילות מודיעות אחת לשנייה ברמקול לא לתת לאף אחד לעבור עד שסילביה תזוז. אז עפרה באה ומבקשת לסגת. פתאום באה קצינה והיה נראה שהיא באה כדי לאפשר את המעבר של האב והבן. אכזבה. גם צועקת על סילביה שלא תדבר אליה. באה עפרה לעזרה והקצינה צועקת גם עליה בצורה פרועה. אחר כך בא שוטר. גם אכזבה. אבל בסופו של דבר שניהם מטפלים במצב ובתום 20 דקות של שיחות ותחנונים והתרעות הבחור ואביו עוברים את המחסום. המתנה מיותרת של 20 דקות.  

הקצינה מאיימת עליהם שאם לא מסדרים את המגנטי, בפעם הבאה לא יעברו. איך בדיוק הנער ילך לסדר את המגנטי? הרי לא יכול לעמוד על הרגליים. אחרי שהם עוברים, השוטר קורה לעפרה לסדר בעקבות הוויכוח הקולני עם הקצינה. הוא מאיים עליה ודורש לראות את תעודת הזהות שלה. לאחר מכן יוצא אתה החוצה לשיחה. אנחנו מנסות להתקרב אבל עפרה מסמנת לנו שהיא מסתדרת. השער ההומניטרי לא פתוח היום. זה חלק – אבל רק חלק – מהבעיה. יותר ויותר פעמים קורה בזמן האחרון שהשער ההומניטרי, המשרת נשים, זקנים וחולים, איננו פתוח.

בשבוע שעבר שמענו על אישה במחסום אחר (זיתים) שעוכבה למרות שהעובר שברחמה מת. היא מיהרה לבית חולים הדסה אך עוכבה זמן רב. המקרים הללו רק בנס לא נגמרים במוות. "בקיצור" המחסום הזה הוא דבר איום. החיילות האטומות והשומרים האלימים הופכים את המעבר הזה לגיהינום. הבעיות מדווחות כל יום ובחודשים האחרונים המצב רק מחמיר.  

08:30
מת"קinfo-icon עציון: אנחנו פוגשות אישה אחת עם שקית ניילוןinfo-icon שמספרת שלקחו את בנה למעצר. היא לא יודעת היכן הוא, משערת שהוא פה, ומביאה לו בגדים. זה כבר יומיים שאין ידיעות ממנו. אנחנו מפנים אותה למוקד להגנת הפרט. אין הרבה אנשים בחדר ההמתנה. חלק כבר בפנים, ואחרי זמן קצר גם האחרים נכנסים. איש אחד מתלונן שהוא לא מצליח לקבל אישור לכניסה לישראל עבור ביקור בהדסה שם הוא מטופל במחלקה האונקולוגית! אנחנו פונות לחנה ב. ובמשך הבוקר מתבררת הבעיה שלו – אין בקשה לתור ברשויות. יום אחרי אנחנו מצלצלות והבעיה פתורה אחרי שהדסה ביקשה באופן המקובל את כניסתו לארץ. 

ביקור באחד ממשרדי הקישור הפלסטיניים
היום יש לנו פגישה עם אנשי אחד ממשרדי הקישור הפלסטיניים. אנחנו מדברות איתם מדי פעם כי פועלים וסוחרים מגישים בקשות להסרת המניעה הביטחונית דרכם ואנו רוצות להבין מה הם השיקולים לקבלת הבקשה או לסירוב בקבלת הבקשה.

לפני שנכנסים לבניין מראים לנו משרד בו ממלאים בעברית את טפסי הבקשות להיתרים. עולה 10 ₪ למלא טופס. 

אנו נכנסות למשרד ועושים לנו הכרה עם העובדים בו. שם מסודר ונקי. אין הרבה קהל היום: רק אישה אחת ממתינה בחלון האישורים. ראש משרד הקישור מראה לנו את ערימת הבקשות להיתרים שתעשה את דרכה ממשרד הקישור הפלסטיני למת"ק הישראלי באותו היום. זהו מראה סוריאליסטי ובפרט של מזוודה מלאה בבקשות להיתרים לתפילה באל-אקצה בימי ו'. 

בקשות להיתרים לתפילה מוגשות כל יום א' וההיתרים מונפקים כל יום ה'. היתרים ליום אחד. המינהל האזרחי מסרב להנפיק היתר ל- 6 חודשים – לשימוש רק בימי ו' כדי להיכנס לתפילה. גם לא מוכן להנפיק ל- 3 חודשים ואף לא לחודש אחד. יש לבוא כל שבוע, לעמוד בתור במשרד המדפיס את הבקשה להיתר, לשלם 10 ₪ על מילוי הבקשה, 8 ₪ על נסיעה במונית ביום א' ו- 8 ₪ על נסיעה במונית ביום ה' ולעמוד בתור למסירת הבקשה ולקבלת ההיתר. והנייר... הנייר... ערמות הנייר... של בקשות להיתרים וההיתרים עצמם. האם המינהל האזרחי נתן אי פעם את הדעת על העצים שנכרתים כדי ליצור את כל הנייר הזה?

אנחנו נכנסות למשרד של מנהל המת"ק שנותן לנו הצצה על מה שמתרחש שם. המשרד מצויד במחשב כמו גם המשרדים האחרים במת"ק זה. בחדר סמוך עובדות שתי נשים שמקלידות את נתוני הבקשות לפי הקטגוריות. גם מתועדת התגובה של המת"ק הישראלי. המנהל מקבל את החומר מעובד לפי סוג הבקשה והמענה מהצד הישראלי. יש כמה סוגים עיקריים של היתרים שבהם מטפל הקישור הפלסטיני: צרכים רפואיים, צרכים אישיים, עסקים (סוחרים), וצרכי דת. אישורים אלה מונפקים על ידי המת"קים הישראלים. תהליך קבלת היתרי עבודה הוא שונה: הדרישה להיתרי העבודה באה מהמעסיקים, ההיתרים מונפקים על ידי קמ"ט תעסוקה וההיתרים נמסרים לעובדים בלשכות העבודה הפלסטיניות. 

המת"ק הישראלי מחזיר רשימות של תושבים שהבקשה שלהם להיתר סורבה. יש מקרים רבים בהם אין תשובה כלל. הסיבות לדחייה: ישנו טיפול חלופי בשטחים (בענייני בריאות), הבקשה לא מוצדקת, חסרים מסמכים, חסר כרטיס מגנטיinfo-icon, לא עומד בקריטריונים, מנוע, הבקשה מזויפת, התושב גר בנפה אחרת, וכו'.

ראש משרד הקישור מצביע על יחס מצוין עם המת"ק הישראלי. את זה הוא מדגיש כמה פעמים. אבל ההחלטות הסופיות על אישורי כניסה בכלל, הן בידי השב"כ ואתו כמובן אין דיבור. והשב"כ פוסל בקשות רבות מאד.

ראש משרד הקישור מציין כי תושבים מנועיי השב"כ מוטב שיהיו בריאים. אם הם צריכים להגיע לבתי החולים הפלסטינים במזרח ירושלים הם צריכים להגיש בקשה להיתר לפחות שבועיים מראש. זה לא תמיד אפשרי כי לפעמים באה הזמנה מבית החולים למועד קרוב מאד. כמו כן, יש לעיתים מקרים דחופים. אנו נותנות לו את השם והטלפון של חנה ב. ויעל ש. עבור האנשים שמסרבים להנפיק להם היתר לצרכים רפואיים.

אנו דנים על הליכי הסרת המניעה הביטחונית ועל הקושי שנוצר כאשר אין תיעוד לגבי הגשת הבקשה. ראש משרד הקישור הפלסטיני מדגיש שמשרדו לא יכול לתת אישורים על הגשת בקשות שכן הבקשות מועברות למת"ק הישראלי. אנו טוענות שהמת"ק הישראלי יכול להנפיק אישורים על הגשת בקשה להסרת המניעה הביטחונית ומאד יכול לעזור אם משרד הקישור הפלסטיני יעביר את האישורים הללו לתושבים.

הרושם הכללי הוא שמשרד הקישור הפלסטיני עושה עבודה רצינית של תיעוד ומעקב. למרות הביטויים של שביעות רצון משיתוף הפעולה עם השלטונות הישראליים, מובעים הרבה הסתייגויות בעניין מניעת השב"כ השולטת בכיפה כמטרד אדיר!

 לא שמענו תלונות על המתנה והתעללות במחסומים – בוקר ואחה"צ – בנייה בקרבת מקום של התנחלויות, החומה המפרידה, המכוערת והמשבשת חיים נורמליים, ועוד. בקיצור: אם הכול כ"כ טוב, למה כ"כ רע?