עאנין, ריחן, שקד, יום ב' 8.2.10, בוקר

צופות: 
לאה ר', אנה נ-ש (מדווחת)
08/02/2010
|
בוקר

06.15 מחסום  חקלאי עאנין
אנו מתקרבות למחסום על רקע זריחה מדהימה  בגווני כתום שפורצים  מתוך קרעי עננים מעל להרים ולבתי העיירה הנמה. בכרם הזיתים בין הגרוטאות פורחות רקפות וכלניות ושאר פרחים. חגיגה לנפש. אילו רק לא היתה שם גדר.  

6.20  החיילים נמצאים רחוק במרכז המחסום ועדיין איש לא עבר ולא עובר. חייל מגיע אלינו אחרי שחצינו השער ועונה לנו שישנה איזושהי בעיה אך מבטיח שכל בעלי האישורים יעברו בלי להתחשב בשעות הפתיחה הרשמיות. לטענתו ישנם כ- 50 ממתינים ואצל חלקם האישורים פגי תוקף. בהמשך אנשים מתחילים לעבור בקצב איטי ומרגיז. היוצאים - מחייכים: 63  תושבים קיבלו אישורים חקלאיים לשלושה חודשים עד חצי שנה. אנו משתתפות בשמחת העניים שלהם, מקוות שאלה הן הסנוניות המבשרת את בוא האביב ואנשים יקבלו בחזרה את זכותם להגיע לאדמתם. עזבנו לפני שהסתיים המעבר.


07.00 מחסום ריחן - ברטעה החדש
מגיעות קבוצות של אנשים - סוחרים ועובדי כפיים בברטעה. לא הרבה אך בקצב יציב. טנדר ועליו סחורה חקלאית שכולה עטופה בניילון נצמד ממתין לבדיקה. לטענתו ישנם במתחם הבידוק שמונה רכבים מאז השעה שש. בתור  לטרמינל ליד השערא הצהוב נשמע קול מתכתי שמזכיר לממתינים להכין ת"ז ביד ולפתוח תיקים לבדיקת חפצים אישיים. לפני השער עומדים יותר מעשרה אנשים. בבודקה מישהו לוחץ על כפתור והשער נפתח בזמזום - נכנסים חמישה ביחד בדיוק. אחד לא יותר! מאולפים. אוחזים בתעודות ובאישור בשמאלם והודפים את השער בימינם. שער הברזל ניטח בחזרה בחריקה צורמת  אל מול פרצופו של הממתין הששי.  כל נבדק חוצה את שער המגנומטר, פותח שקית ושולף את תכולתה אל-על נוכח החלון בבודקה, מאחוריו יושב/ת מאבטח/ת סמוי, ועונה באדישות לשאלות הקול המתכתי: "מה זה?" "תוציא" "תראה" "תודה".
 

07.25 מחסום שקד - טורה
במרכז המחסום ממתינים ילדי בית ספר יסודי המתגוררים במרחב התפר. לאחר שהקיפו בסדר מופתי את הבטונדות הם מגיעים אל החיילת, פותחים את הילקוטים שלהם והיא מציצה לתוכם. אחר כך נכנס למחסום רכב מסחרי ובו מספר תלמידות, החיילת מציצה פנימה מכירה את הילדות, מברכת בבוקר טוב ולאחר בדיקה - הטנדר על תכולתו האנושית ממשיכים פנימה לגדה, לבית הספר.

תלמידות תיכון וסטודנטיות עוברות בדרך כלל דרך ביתן הבידוק. המכונית של המורים המלמדים ביעבד ממתינה כ- 10 דקות לאחד המורים שמתעכב בביתן. הם טוענים שתמיד מעכבים אותו  ואינם יודעי מדוע.


7.45  אנו עוזבות