קלנדיה, יום א' 7.2.10, בוקר
05:15 קלנדיה - קר מאוד. התור לא ארוך והסיבה לכך היא שהחיילת מזרימה אנשים משלושת המסלולים,
4 שרוולים פתוחים וכנראה גם בחדרי הבדיקה עובדים. התור לעתים ארוך יותר ולעתים קצר יותר אבל מתנהל ברצף.
הכול נראה "סביר" עד השעה 6:30 - שעת פתיחת המסלול ה"הומניטארי". מה עוד יש לומר על הבושה הזו?? גם קצין המת'ק ובודאי שהשוטר אינם יודעים את פירוש המילה אלא במונחים שהצבא קבע - הומניטארי יחכה עד ששומר הקצין והקצין והחייל יבואו עם המפתח וכו'. וכך אשה עם ילד כבד עם צינוריות באפו שבאה כל יום ראשון, צריכה לחכות לפני השער שהיה ריק מאדם, עד שיגיע הזמן לפתוח לה. ואז באה עוד אשה עם תינוק קטן על ידיה וגם היא צריכה להמתין, וקצין המת'ק מתווכח איתנו על דקות ההמתנה "שבע דקות זה לא נורא להמתין", ומה היה בשבוע שעבר שהיא הצטרכה להמתין שעה כי לא היה מי שיתקומם על ההגדרה המעוותת של "הומניטארי"? וזחיחות הדעת בתוך קוביית הזכוכית, והשוטר שלא מסתכל החוצה ומדבר מדבר עם הנמצאים בפנים וכולם צוחקים ומדושני עונג.
הגבר האקומני אומר שהם מוציאים את כעסם עלינו (מחסום ווטש) על בני השש שצריכים להמתין בקור עד שיואילו לפתוח להם.