קלנדיה, יום ש' 5.12.09, אחה"צ

בשעות 15:00-17:00 מחסום עמוס מאד. הולכי הרגל  נדחקים מאחורי הקרוסלות הצפוניות לפני הכניסה לבדיקה בעמדות בהם שולטים הבידוק הצבאי , המכונות ,המגנומטרים והבידוק הביומטרי .תורים שבתוכם לרוב האנשים אין זמן וכוח להתחשבות  או מרחב לשמירת צניעות האשה, גוף דוחק ודוחף גוף, גברים ונשים לא מצליחים להזהר על קשיש או ילדה שנמעכים ביניהם,כך נדחקנו גם שתינו  בין האנשים,וצר היה לשמוע כיצד הפלסטינים הטמיעו את מה שהישראלים רוצים באמת לצרוב , כמו "אשמים הצעירים שלא שומרים על הסדר" ואפילו הנהון להסכמה על כך שהמעברים  מקורים בתקרת סורגים , כדי לא לאפשר לגברים הצעירים החזקים לטפס מעל הגדרות ולהגיע לפני כולם לתחילת התור, אכן מחווה יציריתית להקלות במחסומים .

ולמרות כל הקושי בשמירה על סולידריות מול האויב המשותף היו רגעים בהן שמענו ששתי צעירות החליפו טלפונים, גילו שלמדו ביחד, גבר שמצלצל למת"ק כדי לפתוח מעבר הומניטרי לפני קשישה חולה וגבר עיוור,ריב קטן בין אח ואחות, צחוקים של אירוניה עצמית ובכלל מכלול של רסיסי חיים המעידים על חייהם של אלה הנכנעים לגהינום הזה יום יום כל חייהם .

במעבר המכוניות תורים  אינסופיים משני צדי המחסום,אי אפשר לנחש מאיפוא מתחיל הפקק.

מנקודות הבידוק של המכוניות המאבטחים חיילים אינם יכולים לשאת שאנחנו מסתכלות מעבר לגדרות, בתנועות הידיים הורו שנתרחק ,שלא נציץ,שאנחנו מופרעות ושנמאסנו כבר.

מיד כשהגענו רצו אלינו מספר ילדים ובצעקות בישרו "אבראהים טלע" אבראהים יצא, אבראהים היה חודשיים בכלא באשמת זריקת מולוטוב. הוא וחברו  בני חמש עשרה ,נראים צעירים  הרבה מגילם, נעצרו באמצע היום בצד קלנדיה של החומה, מסתערבים ישראלים לבושים כפלסטינים שנעזרו בילד מלשין ,לקחו אותם לתוככי המחסום שם הרביצו להם גם המסתערבים ,גם השוטרים ,גם החיילים במדים,המכים ניסו לסחוט הודאה על זריקת בקבוק תבערה ו/או אבנים,אח"כ נלקחו שני הילדים לעטרות ושם המשיכו המכות ,בידיים בנשק, משם לעפר, משפט ושני חודשי מאסר לזורק המולוטוב ושבוע לזורק האבנים וקנסות וערבות  של הרבה אלפי שקל על כל משפחה ,אגף הקטינים ברימונים מסתבר  יש בו גם צינוק ,לשם זרקו את אבראהים לשבוע ימים.

הילדים ספק נערים אלה נצפים ומצולמים כל הזמן במצלמות שבמגדלים , זו ההוכחה למעורבותם, חיילים,מסתערבים ,מג"ב בג'יפים יוצאים לציד  שבו מחפשים סוודר אדום למשל או קפוצ'ון כחול  וזו  ההוכחה החותכת הסופית להיות  הילד מחבל המעורב מעשית בפעולת איבה .  

זהו דגם של מעצרים וכליאה ששמענו כבר מספר פעמים מפני ילדים ונערים במחסום קלנדיה, הילדים חלקם גם מגויסים בתור מלשינים על חבריהם מן הכיתה בבית ספר יסודי

היום פגשנו את אבראהים לאחר השחרור , מסתובב שוב במחסום , אלה חייו וחיי אחיו , מוכרים משהו, מרוויחים משהו,לא אוהבים לשבת בבית, וביודעין מסתכנים במעצר חוזר (יש כבר על תנאי חמש שנות כלא) יודעים שהצבא יצא ויחפש אותם שוב כי לבשו באיזה יום חולצה ירוקה או אחרת שנצפתה במצלמות שבמגדל.  

השיחות עם הילדים וההתענינות הממושכת יש בה משהו תומך, על כך תעיד הריצה שלהם אלינו מיד כשצפו בנו,לבשר שחברם יצא מן הכלא שנהיה שותפים להקלה, שנבוא ונשמע מפיו את סיפורו.

הקשר הזה במחסום צריך להיות חלק בלתי נפרד מן המשמרת במחסום,לא פחות חשוב מן הצפיה בחיילת המפהקת בבוטקה, גם הילדים והרוכלים האחרים הם תבנית נוף המחסום ועדותם היא חלק מן העדות שלנו על מה שמתרחש שם.