עאנין, ריחן, שקד, יום ב' 9.11.09, בוקר

צופות: 
לאה ר. אנה נ.ש.
09/11/2009
|
בוקר

 

מחסום חקלאי : עאנין: 06.10

אנשים עוברים במחסום ללא עיכובים. . ההתנהלות מתרחשת  סמוך לשער האמצעי כך שאנו מתקשות לעקוב.  זיהוי העוברים – באמצעות בדיקה במחשב מה שכנראה מזרז את התהליך
06.30 כמה עשרות עברו מאז השעה 05.30 מועד פתיחת המחסום ועוד מעטים בלבד נשארו , כאשר עזבנו

06.40 מחסום ברטעה החדש ( ריחן)
במעלה השרוול אנשים ממתינים למעסיקים ולחבריהם שטרם הגיעו
3 טנדרים ממתינים לפתיחת מתחם הבידוק בשעה 07.00  , מספר נהגים משעממים, אינם מדברים אתנו. מתעלמים משאלות באשר לארועים , אם היו, במקומות מגוריהם בגדה.. : "הכל בסדר"  הם עונים  סתומות.
אנשים נכנסים בקבוצות  של "חמסה חמסה" עוד רגע והשרוול המוליך למבנה עצמו פקוק וסתום , נראה שהקצב בתוך המתחם איטי יותר.

07.20 טורא ( שקד)
רבים ממתינים בצד הגדה להכנס לקרוסלה , בואכה למבנה הבידוק, היוצאים אומרים שקצב הבידוק אינו קבוע , " תלוי בחייל".  אנו מעלות אפשרות של תקלות במחשב  כגורם מעכב והם אומרים שגם המחשב תלוי בחייל – המתפעל אותו- מה שנכון. .
החל משעה זו ואילך , כרגיל, עוברי ם התלמידם/ות - גדולים כקטנים. הקטנים מובלים בידי אחיהם הבוגרים , מטופחים ומסורקים , חמודים כל –כך שבא  לחבק. כשאנו פונות אליהם הם מגיבים במבוכה מסוימת ורק מעטים  משיבים לנו. קבוצה של קטנטנות בנות 5-6  קוראת לנו " שלום " ומנפנפת לנו, אנו חושבות  שרק בשביל הקטנים האלה , המקרינים אופטימיות ותקווה שאולי יהיה טוב פעם, היה שווה להגיע. לכאן ,התלמידים/ות עוברים/ות  ללא עיכובים בדרך כלל.  הבוגרים בתיכון והלאה עוברים/ות את הבידוק השגרתי באמצעות המגנומטר בביתן ברקע , סמוך לבסיס הצבאי, אנו רואות שהקימו חממה עטופה ניילוןinfo-icon שחור, נראה ( לא ברור) של אחת ההתנחלויות הסמוכות, תלתליות בכמות גדולה מאד מוטלים בצד הדרך וכלי עבודה כבדים , , לא בררנו מה משמעות הדברים .

 07.50  חזרה למחסום בררטעה החדש ( ( ריחן) 
פועלים ממשיכים לעבור כל הזמן, ונכנסים מייד, לא נוצר תור בחוץ.
 ע. מספר , שבעקבות  שיחה עם עאדל הרמתק, נסע למח. סאלם לברר את פשר המניעה שלו זה כבר שבע שנים.  לאחר המתנה בת שעות רבות " זכה " בכרטיס מגנטי, שאינו מקנה לו דבר. כל נאמר לו הוא שהוא מנוע – כאלו שלא ידע, ועל כך בזבז זמן וכסף .
הוא מספר שמשפחתו גרה בברטעה המזרחית והוא, תושב יעבד , לא זכה לבקר שם  " אפילו יום אחד" כבר שבע שנים .עוד סיפור שגרתי המצטרף למאות אחרות שכבר שמענו כמותם 

08.15 אנו ועלות לשרוול, כבר בכניסה, הנהגים מספרים שהם ממתינים זמן רב לנוסעים, התקועים בפנים : אין יוצא ואין בא, ואכן, השרוול ריק מעוברים. כשאנו מגיעות , סוגרים בפנינו את שער המתכת אך פותחים לאחר רגע, ועוד עמדה מאויישת , לאחר מספר דקות מתגבר זרם היוצאים.
אנו משוחחות עם קבוצה של שלושה אנשים, שניים מבוגרים בני חמישים פלוס הם ממתינים לאחיהם שתקוע כבר  שעה וחצי כיון עם ציוד החקלאי אישי כולל  דיסק וכנראה גם נוזל שימון .

שיחה עם שרון האחראי וזה אומר שידוע לו על העיכוב , ממתינים  לחבלן  שיבוא לבדוק את  הציוד....  למה? כי מקור השמן אינו  ברור. " בשביל זה מעכבים ארבעה אנשים?"-  "שיקנה את השמן אצלנו" ועיכוב ימַנע.

"אבל  'אצלנו'   השמן יקר יותר לא ?" -  " אולי, אבל אין מה לעשות" \
בינתיים מספר אחד הגברים על ימים שעבד כטייח "מחיפה עד אילת" , על קשרים עם ישראלים ועל ימים טובים יותר.עוד מספר - לפני שנתיים נתפס כשב"ח,רחמנא ליצלן , בישוב קציר,  בעת עבודתו, עוכב  שבועיים בבית סוהר בחדרה לצורך חקירה מטוטר יום יום לבית משפט וחזרה  , ובבית משפחה ממתינה לו , אביו חולה  , על סף ערש דווי – והוא מבלה בבתי מחבוש כי רצה לעבוד.
הוא מספר שהימים היו ימי המונדיאל או ארוע ספורט בינלאומי ששודר  בטלויזיה , כשהתלונן על מעצרו הממושך בפני השופט, אמר לו זה בבדיחות הדעת – "אז תשב בכיף ותראה את המשחקים בטלויזיה"  תנצל את הזמן, עוד הוא מספר על בן סטודנט באוניברסיטה שהוא מממן את לימודיו בחריקת שיניים  כי "לא  רציתי שיהיה פועל פשוט כמוני"  , ועוד בוגר תיכון שיושב כל  היום על האינטרנט ולא עושה כלום כי לאב, אין כסף לממן גם את לימודיו של זה . 08.45 בן המשפחה טרם יצא , אנו מקבלות מספר טלפון מהאיש כדי לברר בהמשך מתי שוחרר , אך בבואנו להתקשר מצאנו שטלפון סגור