ג'בע (ליל), חיזמה, קלנדיה, יום ב' 2.11.09, אחה"צ

15:30:  עברנו ליד מחסום עטרות בדרכנו לקלנדיה.  תור של עשרים וחמשה רכבים השתרך לאט דרך המחסום.

15:40 - קלנדיה:  כבר בהגיענו למחסום רץ אלינו גבר פלשתיני לבקש שניכנס פנימה למצוא זוג "בא בימים" תושבי עזה שהוחרם ההיתר המאפשר להם לחזור הביתה.  מצאנו אותם וגילינו שהגבר זה עתה עבר ניתוח (אולי להכנסת סטנט).  מונית המתינה בצד הירושלמי לקחת אותם למחסום ארז אולם, כאשר ניסו לעבור דרך המחסום, לקחו להם את ההיתר והורו להם לחזור לרמאללה.  לא היה להם לאן ללכת ולא נשאר להם כסף - האישה הייתה על סף דמעות.  פיליס טלפנה לחמ"ל ובקשה לדבר עם נציג המת"ק.  התברר שהסיפור ידוע ולאחר זמן קצר התירו לזוג להיכנס לאזור המת"ק.  פיליס התלוותה אליהם וראתה שקבלו היתרים חדשים.  היא החזירה אותם לתור במסלול מס' 4 כפי שהורו החיילים במת"ק.  אולם אחרי זמן קצר בא אדם בריצה להגיד ששוב נשלחו לאחור.  פיליס ליוותה אותם לאזור הבידוק וטלפנה משם למשרדי המת"ק.  כפי הנראה הורו לחייל להעביר את הזוג.  היא עקבה אחריהם דרך המחסום וראתה שנכנסו למונית בצד הירושלמי ויצאו לעזה (16:20(. 

ממגרש החנייה של האוטובוסים בכיכר הדרומית ניתן היה לראות שתור הרכבים בעטרות התארך מאד והתקדם באטיות רבה.

בין השעות 15:40 ו-16:40 שלושה מסלולים היו פעילים בקלנדיה.  היה יום קר מאד ולאחר זמן התחיל לרדת גשם זלעפות.  בשעה 16:40 התחילו החיילים ששירתו במעברים לפתוח ולסגור שרוולי המעבר לסירוגין, מתעלמים מהעובדה שאנשים רבים ממתינים בתורים.  כאשר שרוול אחד נסגר, האנשים מיהרו לעבור לתור הפתוח, מאבדים את מקומם בתור ומתחילים את ההמתנה שוב מהתחלה.  ההתנהגות הזו חזרה על עצמה שוב ושוב.  בנקודה הזאת המתינו כ-30 איש במסלול מס' 2 וכ-40 במסלול מס' 4.  שוב הודיעו במערכת הכריזה שמסלול 4 נסגר ומסלול 3 נפתח.  שוב רצו האנשים לעמוד בתור החדש.  טלפנו לחמ"ל ולמוקד להתלונן.  אז הגיע קבוצה גדולה של תיירים זרים ונעמדה במסלול מס' 2.  בזמן שצפיתי קרא להם חייל לעבור דרך הקרוסלה.  כשהאחרון עבר והפלשתיני הבא בתור ניסה גם הוא להיכנס, נסגר השער בפניו והחייל צעק שהמסלול נסגר.  שוב נשלחו הפלשתינים למסלול אחר ואחרי הפסקה של 5 דקות שוב נסגר המסלול החדש ונשלחו הלאה.  בחור צעיר שראיתי כאשר הגענו לאזור הבידוק נשלח כפי הנראה משרוול אחד לשני, כל פעם מתחיל את ההמתנה בסוף התור.  כעת הוא רתח מכעס ורץ לקראת החייל שישב בבודקה הצפונית וזעק עליו.  כל הזמן הזה הגשם המשיך לרדת, דופק בגג כך שלעתים היה קשה לשמוע מה אומר בן האדם אתו אתה משוחח בטלפון.

16:57 :  שוב טלפנו לחמ"ל להתלונן על פתיחת וסגירת המעברים לסירוגין.  החיילת שענתה טרקה את הטלפון כשהיא שמעה מי מטלפן.

17:10 : טלפנו שוב לחמ"ל להתלונן.  הפעם החייל שענה אמר שיעביר את תלונתנו לקצין האחראי.

קצת אחרי זה ראיתי שהצעיר עליו ספרתי לעיל הצליח סו"ס להיכנס לאזור הבידוק.  הוא הראה לחיילת את הת.ז. שלו ואח"כ אסף את חפציו ממכונת הרנטגן ואז פתאום שמעתי אותו צועק על החיילת בכעס (אבל הוא לא איים עליה).  החיילת צעקה עליו בחזרה, "עם מי אתה חושב שאתה מדבר?  אתה חושב שאני חברה שלך?"  ואז החיילת נעלה את קרוסלת היציאה וכלאה אותו באזור הבידוק.  היא גם מנעה מכ"א אחר להיכנס כדי להיבדק.  האיש חזר אליה כמה פעמים לשאול למה היא לא נותנת לו לצאת והחיילת ישבה ולא עשתה כלום.  ואז היא קראה לו והורתה לו להיכנס באחת הדלתות הצדדיות באזור הבידוק, וכך הוא עשה.  אבל החיילת עדיין לא פתחה את הקרוסלה כדי להכניס אנשים לבידוק.  הלכתי לכמה דקות וכשחזרתי ראיתי דרך הגדר ערמת בגדים על הרצפה שלא הייתה שם קודם.  שאלתי אחד האנשים שעמדו לידי של מי הבגדים ונעניתי שפקדו על הבחור לזרוק את בגדיו שם.  לא ידוע לנו היכן הוא התפשט אך היה מונח שם, על הרצפה המלוכלכת, המעיל שלו וגם מכנסיו אז הבנו שהבחור בפנים בבגדיו התחתונים.  בדיוק אז יצא שומר אחד מחברת הביטחון ואסף את הבגדים.  קראתי לו לשאול מה קורה והוא ענה שלא יוכל לדבר כיוון שמטפלים ב"אירוע".  צעקתי לו בחזרה ששום אירוע לא היה, ושהצעיר צדק כשהוא כעס ושכעסו נגרמה על ידי חוסר היעילות של החיילים במחסום... ואולי הייתי צריכה להוסיף שמה שקרה אולי ביטא את רצון החיילים להפגין את כוחם.  טלפנו למוקד ההומניטארי ושוב לחמ"ל.  אמרו לנו שיחזרו אלינו אבל אף אחד לא חזר. 

זהות הצעיר הכלוא לא ידועה לנו ולא ראינו שהוא יצא מהחדר. לא ידוע לנו מה קרה לו.  אנו רק יודעות שגאוותה ועליונותה של החיילת גרמו לכליאתו.  כנראה שלא היה נאה לה שיצעק עליה פלשתיני פשוט לאחר שהיא וחבריה שחקו "חתול ועכבר" במשך חלק גדול מהמשמרת שלנו בקלנדיה.  התנהגותה הייתה ענישה וטו לו. 

17:23:  שני המסלולים שפעלו המו באנשים.  מזג האוויר היה עדיין קר וגשום.  החיילים עבדו מאד לאט וההמתנה הייתה אינסופית. 

17:25:  עזבנו את קלנדיה וחזרנו לירושלים דרך מחסומי ליל וחיזמה.  בשני המחסומים התורים היו קצרים והתנועה זרמה.