קלנדיה, יום א' 9.8.09, אחה"צ

צופות: 
רוני ה', תמר פ' (מדווחת וצלמה) אורחת: מארי פ' - עיתונאית מצרפת
09/08/2009
|
אחה"צ

  חדש על החומה:

                                           

- על הקיר התוחם את איזור החנייה שלפני המחסום נכתב בערבית: "השיבה". (המתרגם טען לשגיאת כתיב).

- על החומה ליד הפילבוקס, על גבי הכתובות:Why"" ו:"HIP HOP"  שכיסו את פניה של לילה חאלד שהתנוססו בסמוך למשפט:"I am not a terrorist" , צויר עץ (זית?), שורשיו נטועים על טנק שעל צריחו רכוב אדם המנפנף בדגל לפלסטין ומימין כתובה המילה פלסטין.

וכך: שיכבה על גבי שיכבה, על גבי שיכבה...עד שתיפול החומה.

- מול מחנה הפליטים גרפיטי של בקבוק רעל וכותרתו: "RACISM".

- ובהמשך הומאז' לציור הצעקה של מונק.

היכן מתאים יותר לצעוק בפה מלא מאשר כאן, במקום הנשלט בתוקף הנשק, נוכח חומת הגזענות  המזדקפת במלא אונה?

 

במחסום קלנדיה:

א., תושב עזה לפי הרישום בתעודתו ותושב האזור הסמוך למחסום על פי מרכז חייו, שאל לעצתנו האם יש דרך לשינוי מקום המגורים בתעודת הזיהוי. למעשה את אשר על לבו רצה האיש לחלק עמנו, כי ידע שאין ביכולתנו לעזור.

א. סיפר שמאז עזב את הרצועה, לפני למעלה מעשור שנים, לא שב אליה. בעבר פנה לשלטונות (הישראליים) בבקשה לשינוי רישום כתובת המגורים ונענה שתחילה עליו לשוב לעזה ורק אז תידון בקשתו. אלא שא. יודע ששיבה לעזה לגביו אינה עניין זמני, עבורו זו מלכודת והרחקה מאשתו וילדיו.

סיפורו של א, הינו הוכחה נוספת, אחת מני רבות, להפרכת הטענה ש"יצאנו מעזה".

כל עוד ישראל ממשיכה לנהל את הבירוקרטיה ברצועה ואין אדם נולד או מת בעזה ללא רישום ישראלי, היציאה הינה מצג שווא.

בשטח המחסום, לפני מסלולי המעבר עמדה קבוצת אנשים צעירים, בחורות ובחורים תושבי רצועת עזה שכינוס אליו הוזמנו הסתיים והם ביקשו לשוב לביתם, אך המעבר במחסום לא התאפשר.

במהרה הסתבר שרצון טוב בכוחו לכופף את נוקשות מגבלות הבירוקרטיה ולבטל אף את קוצו של יוד, שהיה במקרה זה טעות שלא הובררה לנו שנפלה באישורי המעבר.

הרצון הטוב היה של מפקד המתקן - רב פקד אבו-חצירה, שהורה על פתיחת מסלול מיוחד עבור האנשים ואף שלח את תומר (קצין העברים) לסייע. וכך עברנו בחברתם אל צדו האחר של המחסום תוך פחות ממחצית השעה מרגע הפגישה ונפרדנו מאנשים צעירים חייכניים ויפים אלו, בהתרגשות ואופטימיות. כשהגיעו לביתם עם ערב, שלח אחד מהם מיסרון וזה לשונו:

I m in gaza and still in one piece, thank u for everything....""

כששבנו לצדו הצפוני של המחסום, כמאה איש צבאו על הכניסה ללא תזוזה. טלפון לתומר הביא לפתיחת מסלולים נוספים והתור שהתארך והתפתל כנחש נעלם.