דוח טלפוני מעאנין: אלימות בשולי הכיבוש בצפון

מחמוד מהכפר עאנין צלצל אלי הבוקר ובתחילה התקשה בבחירת המילים. הוא רצה למסור התנצלות 'אל כל החברים שלך והמשפחה שלך' על הרצח שקרה בבני ברק אמש. בדרך כלל הוא מדבר עברית בזהירות אבל עכשיו הזהירות לא עוזרת לו. הוא מתאמץ לדייק ולבסוף הוא רוצה לדעת אם הבנתי: 'את יודעת מה אני מתכוון, כן?'
אני יודעת.
'היום לא יצאתי לעבודה בזיתים (במרחב התפר)... וכמעט כל החקלאים מהכפר נשארו בבית.'

העיירה יעבד ממנה יצא הרוצח, לא רחוקה מעאנין ממזרח. והעיר אום אל פחם, שממנה יצאו מבצעי הרצח בחדרה, חולשת על הכפר עאנין ממערב. הטרור מסלים ומתקרב במובן מסוים גם אליהם הביתה. האלימות מקרבת את הבית שלהם אל הבית שלנו. מחמוד רוצה להגיד שהפחד מפני הטרור משותף.

כעבור שעה צלצל מחמיד מהכפר טייבה. מתלונן שאינו יכול להגיע לעבודה לזיתים שלו במרחב התפר, כי כבר כמה ימים שעל הכביש מאחורי המחסום מפוזרות קוביות בטון גדולות שחוסמות את הטרקטור. הוא מבקש שאעשה קסם שיעלים את המכשול. פעם הצלחנו לעשות קסם כזה במחסום עאנין. בתחילה הכחישו שיש שם בטונדות ולבסוף פינו את הכביש בתוך שלוש שעות עבוֹדה עם שופל. ביקשתי ממחמיד שישלח צילומים של הבטונדות על הכביש. אולי נצליח לשחזר את הקסם.. החייל במחסום אמר לו שאסור לצלם.
נמשיך לעקוב.