ההתנחלויות מונעות גישה אל אתרי עתיקות פלסטיניים - אתר אל בוראק

מקום: 
צופות: 
אירית סגולי, נורית פופר (דיווח וצלום)
29/03/2017
|
בוקר

אתרי עתיקות נכללים במכוון בתחום השיפוט של התנחלויות בתהליך של אי הנגשה לפלסטינים.

סלפית –פגישה שתוכננה מראש עם מושל מחוז סלפית.

מטרת הפגישה לקבל מידע לגבי אתרי טבע ותרבות באזור סלפית, ואפשרות לקדם שיתוף פעולה בין הארגונים של מחסוםווטש ושל עמק שווה לבין אנשי הממשל במחוז סלפית לפעול להנגשת האתרים הללו לאוכלוסיה הפלסטינית.

נוכחים: א. בלווי - מושל נפת סלפית, מהנדס האזור א., 5 מכובדים מהנפה, עיסא חארס שיצר את הקשר עם המושל, יוני מזרחי מנכ"ל עמק שווה, אירית סגולי. ונורית פופר.

 

בניין מושל סלפית.jpg
בניין ממשל נפת סלפית     צילום נורית פופר 29.3.2017

 

הגענו לבית המושל כמתוכנן בשעה 12:00. הבניין בעל חזית מרשימה. ניכרת תנועה ערה בחנייה שלפני הכניסה. חדר המושל בקומה השניה המשקיפה לנוף ההררי, הנו רחב ידים ומפואר. עיסא הציג אותנו. מסתבר שהמושל יודע על מחסום ווטש והפליג בכיבודים על פעילותו רבת השנים של הארגון במחסומים. אירית הציגה את מטרת בואנו והוא הפנה אותנו לשיחה עניינית עם המהנדס אך לפני כן ציין שדלתו ודלתות המועצות באזור סלפית פתוחות לפנינו.

המהנדס, ארכיאולוג בהכשרתו, ממונה על תיק התיירות והעתיקות וכן, גם על תיק ההתנחלויות. קיים קשר ברור בין ההתנחלויות ואתרי העתיקות. שטחים להתנחלויות נבחרו במכוון ליד אתרי עתיקות מתוך מטרה לקשור אותם עם ההסטוריה היהודית. הוא מודע להרס הרב שנגרם לאתרי העתיקות כתוצאה מהשתלטות המתנחלים. להערכתו 99% מאתרי העתיקות הם באזור C .

בדיבור שוטף ובכאב רב החל למנות בפנינו חלק מאתרים שנחרבו כליל או שנפגעו עקב השתלטות מתנחלים והסבתם לאתרים בעלי אופי יהודי.

לפני 3 שנים היה ממונה על התיק של יחסי ציבור ונהג לקחת שגרירים ואישי ציבור מכובדים לאתר העתיקות דיר סמען. הגישה לשם היתה חופשית. היום המצב שונה. בגלל השתלטות עלי זהב ולשם, הכניסה לפלסטינים חסומה, וביקור אפשרי רק בתיאום ובאישור מיוחד שלא תמיד ניתן. הוא חושש שבעוד 20 שנה דיר סמען תיעלם מהתודעה והדור הצעיר כלל לא יידע שהמקום היה שייך פעם לפלסטין. ידוע שעתיקות דיר סמען הם מהתקופה הביזנטית אך המתנחלים טוענים שהעתיקות הם שרידים של ישוב יהודי קדום וכך מוצאים להם את הלגיטימציה להפקיע את המקום מדי בעליו הפלסטיני.

הוא כואב את העובדה שנלקחו עתיקות מאתרים כגון ח' כורקוש שליד ברוקין, בדיר קלעה ובדיר סמען. משרד התיירות הפלסטיני והמשטרה הפלסטינית רודפים אחרי ציידי עתיקות ומטילים עליהם עונשים כבדים . לא כך הממשלה הישראלית שמגבה את שודדי העתיקות. הנושא הובא בפני בית המשפט הישראלי שאינו מוכן לחשוף היכן מאוחסנים העתיקות שהוצאו ממקומם - אכן זהו מידע סודי ביותר עם השלכות בטחוניות כי מדוע יהא חסוי? כעת מצפים לתגובת שופטי העליון .

נושא כאוב אחר הוא המקומות הקדושים. בהסכם אוסלו אושר ליהודים לבקר בקברים הקדושים שבכפל חארת'. מספר הביקורים הוגבל אך הם מגיעים בהמוניהם ללא הגבלה ככל שעולה בדעתם. כתובות נאצה בקירות חדרי הקבר מעידות על וונדליזם ומצביעות על זלזול בכבוד המקום. מובעת תמיהה על היהודים האם הנם כה חסרי רגישות וללא כבוד מינימלי  לתרבות האחר? התשובה פשוטה : הם מתנהגים כך כי הם בעלי הכח ואינם צריכים לתת את הדין על מעשיהם.

מעיינות ושמורות טבע גם הן בתחום דאגתו. רק בסלפית יש מעל 90  מעיינות מיםinfo-icon. חלקם יובשו על ידי קידוחי עומק של מקורות ושאיבת המים. לפני הקמת ההתנחלויות היו המים בשפע. בסאוויה היו כמה מעיינות מים. היו מביאים את המים בכדים. היום הם הרוסים או יבשים. ליד סאוויה היתה מערה טבעית עם פתח צר שהוביל למעין חדר ענק בשטח של כ 100 מ רבוע.  מגג המערה טפטפו מים קרירים והיה שם קריר גם בימות הקיץ החמים. מי המינרלים היו טובים לבריאות. האתר נהרס לחלוטין עם סלילת הכביש. לדבריו, היהודים מתיחסים לעתיקות ולאתרי טבע אם זה משרת אותם. אם לא, אפשר להרוס ללא היסוס.

לשאלה אם יש שמורות טבע פלסטיניות הוא מציין שרק באזורי מגורים שבשטח A.

בוואדי קאנה שהוכרזה כשמורת טבע, לא נותנים לשתול אפילו עץ אחד למרות המטעים שהיו שם לפני 67'. זאת בטענה שעצי הפרי פוגעים בסביבה הטבעית בעוד שאת ההתנחלויות בונים בשמורת הטבע וזורקים את אשפת הבניה ללא התחשבות בסביבה. הפלסטינים לעומת זאת, חיים עם מודעות לסביבה ולטבע.

מ אינו שוכח להזכיר גם את הביוב מאריאל שיורד לוואדי מאטווי הסמוך לסלפית.

את אתרי העתיקות מ. מחלק ל 3 קטיגוריות:

1. מחוץ למכשול ההפרדה כלומר במרחב התפר.

2. בתוך ההתנחלויות. היום גם דיר סמען בקטגוריה זו.

3.אתרים שהרסו עקב כבישים והתנחלויות.

הוא מבקש לעודד ביקורים של תיירים פלסטינים ותלמידים לאתרי העתיקות. צריך לאפשר להגיע לשם חופשי כפי שהיה בעבר, לפני הקמת ההתנחלויות. ושיהיו שירותים ושבילים בטוחים. עיסא מבקש אישור להגיע לאל בורק ששייכת לחארס אך נמצאת כעת בשטח התנחלות ברקן.

 

חארס ביקור אצל עיסא. ראיון מצולם על החדירה של הצבא לילה קודם לחארס ולכיפל חארס. הכניסה של ג'יפים צבאיים ובולדוזר,  והשהייה של החיילים בשטח הכפר בלילה עוררה חרדה בלב התושבים. שנת הלילה הופרעה וכל הכפר היה במתח. בדיעבד הסתבר להם שהצבא השתמש באזור הבנוי של הכפר ובמטעים שסביבו כשטח אימונים. אנחנו סתם חומר בידי הצבא כמו האוהל של הצבא, כמו הג'יפ של הצבא, כמו הנשק. סתם חומר.

לינק לסרטון : https://www.youtube.com/watch?v=utaBtyjnenQ 

אתר אל בוראק – זהו אתר עם גתות ענקיות חצובות באבן מהתקופה הביזנטית. כילדים נהגו ילדי הסביבה לבלות שם ולשחות בגתות שהתמלאו בחורף במים. עם הקמת התנחלות ברקן ב 1981 והצבת גדר ומחסום בכניסה לישוב, נחסם האתר בפני הפלסטינים מלבד כמובן הפועלים הפלסטינים שעובדים באזור התעשיה ברקן. לאחרונה הוצב בכניסה לאתר העתיקות שלט המציין שהאתר שייך לאונ' אריאל . כעת כנראה "ייהדו" את המקום,  ויפרסמו אותו כאתר תיירות לישראלים. התקווה שהמקום יפתח לפלסטינים הולכת ונמוגה.

לינק לסרטון: https://www.youtube.com/watch?v=ZeiT1CdgA_A&feature=youtu.be

 

 
 
עתיקות בורק ברקן.jpg
שלט בכניסה לאתר העתיקות אל בורק שבתחום התנחלות ברק
צילום נורית פופר 29.3.2017