סנג'יל, סלפית - סכנה לאדמות פרטיות ולמרקם החברתי של הפלסטינים

סנג'יל - אדמות פרטיות בסכנת השתלטות על ידי מתנחלים בסיוע צבא

על גבעה השייכת לתושבי הכפר סנג'יל (سنجل) , ישנם שרידים של מבני אבן עתיקים וביניהם מקאם לציון חברו הקרוב של מוחמד אבו אלעוף. מתנחלים מבקשים להסב את המבנה המרשים לבית כנסת. כך סיפר לנו מיודענו ע. מחארס. לפני למעלה משנתיים ביקרנו במקאם ופגשנו את ר. שמשפחתו בעלת קרקעות באזור. באותו זמן התרשמנו שאין איום על המקאם בהיותו על שטח פלסטיני פרטי שלפלסטינים בני הכפר, גישה חופשית אליו והם מקיימים בו התכנסויות. לכן לא כללנו את מקאם אבו אלעוף בסקירה שפרסמנו.

נסענו עם ע. לפגוש את חברו א. במקאם בסנג'יל. א. הוא מהמשפחה של בעלי הקרקע. בעבר התגוררה המשפחה במבנה סמוך למקאם. אבי אביו נולד שם. הוא ציין שאבני בניין שהתגלגלו מהמבנה העתיק וממבנים אחרים, נגנבו. כנראה על ידי מתנחלים. בהיות המבנים בשטח סי, נאסר על הבעלים לשפץ ולהחזיר לבנים למקום, כפי שנהגו בעבר, ואילו המתנחלים, על פי חוקי הכיבוש הישראלי, עושים שם כבשלהם.

במרחק של כחצי ק"מ מהמקאם נמצא מאחז גבעת הרואה.  מיקומו על הגבעה נבחר על מנת ליצור רצף טריטוריאלי בין גוש שילה-עלי-מעלה לבונה. מאז הקמת המאחז  ב 2003 החלו הבעיות: התנכלויות ופלישה לאדמות. נציגי הרשות הפלסטינית, עמם נפגשו בעלי הקרקע יחד עם ראש מועצת סנג'יל, טוענים, שמאז אוסלו אין להם השפעה כי זה שטח סי. הכובש הוא הריבון.

מתנחל בשם מיכאל שמלה, המפרסם עצמו כפצוע צה"ל, גם הוא מטריד ומתקיף. נאמר לנו שהוא זה שמתכנן להסב את המקאם לבית כנסת. הוא מגיע לשם עם חבריו והם מתנהגים כבעלי המקום. לפני כשנתיים התיישב על אדמות חקלאיות של משפחת א. אך פונה משם  וכעת הוא ליד הבסיס הצבאי המשקיף על סנג'יל ואדמותיה, בנקודה שהוא מכנה חוות נחל שילה שם הוא הולך ומתבסס. בחלקת אדמה פלסטינית פרטית שתל  עצי זית לבסס את אחיזתו ובחלקות אחרות עקר שתילי זית שנשתלו על ידי הפלסטינים. יחד עם אשתו הם מתכננים הרחבה של המאחז וגייסו עד כה תרומות בסך של מעל ל 380 אלף שח למען המטרה הקדושה של הפקעת קרקעות פלסטיניות.

היקף אדמות סינג'יל 18 אלף דונם. מתוכם 9500 דונם זה שטח סי. הבית בו הוא גר נמצא בשטח סי, סמוך מאד לכביש המחבר את מעלה לבונה וכביש 60 לא רחוק מהתנחלות שילה. הבית נבנה ב 1970. לכן הוא לא יכול להרחיבו על פי חוקי הכיבוש.  המשפחה גדלה, נעשה צפוף אך אינם יכולים לבנות על אדמתם שלהם. הם 7 בנים ו4 בנות. בשכנות להם, בית הדוד, שנבנה ב 1963. גם הוא אינו יכול להרחיב.

ברמדאן האחרון  בסוף יוני, בין 2 ל4 בלילה מתנחלים הגיעו לביתו ולבית אימו וזרקו אבנים על הבית ועל דלת הברזל. הסימנים ניכרו על הדלת. איש ביטחון של ההתנחלות גבעת הרואה בא ואיים עליו בעוד החיילים לידו שומרים עליו . כתגובה לבקשות של א. שאיש הבטחון ייעכב את המתנחל שזרק אבנים, הוא  כיוון עליו את נשקו. רק לאחר שא. התקשר למשטרה המתנחלים עזבו.

כשיש הטרדות של מתנחלים, החיילים מגיעים ומגבים אותם. הבעיות רק גוברות לאחרונה. אמנם האדמות רשומות כדין והמסמכים בבית אל. אך אזלת היד של הרשויות במניעת ההתנכלויות מעידה שלישראל תוכנית לכלול את האדמות שלהם בגוש שילה ולנשל את התושבים מהבית, מהאדמה ומהפרנסה.

נפת סלפית ותוכניות ישראל לשינוי המרקם החברתי בה

נסענו עם עיסא למגרש הכדורגל בפאתי סלפית, שבנייתו נעצרה על ידי הצבא בתואנה שזה שטח סי. משם השקפנו על התנחלות אריאל המתרחבת לכיוון סלפית. עיסא מספר על הכוונה של ישראל להרחיב את אריאל על חשבון סלפית, בשכונה שתכלול כ  400 יח' דיור , מבני ציבור, אזורים ירוקים וגינות.  התוכנית, אם תבוצע, תחסום את הכניסה הראשית לסלפית. סלפית הנה עיר מחוז שנותנת שירותי מנהלה ועסקים לכפרים רבים כולל כפרים צפונית לה ולכביש 5 שעם סלילתו והפיכתו לכביש אפרטהייד הקשה על ההגעה. חסימת הכניסה הראשית תקשה עוד יותר על הקשר בין הכפרים לעיר המחוז.

ע. מספר על תוכנית נוספת שתשפיע על עתיד הכפר חארס: לחבר בין התנחלות רבבה וקרית נטפים. מדובר על שטח של כ 300 דונם בין ההתנחלויות הללו. קיים חשש שייבנו שם מאות יח' דיור יחד עם התשתיות הנלוות. תוכנית זו תבודד את הכפרים חארס, דיר איסתיא, כפל חארס, קירה ומרדה המונים יחד כ 12 אלף תושבים עם הכפרים בידיא מסחה וזאוויה המונים יחד כ 30 אלף בני אדם ומהווים את האוכלוסיה הגדולה ביותר באזור סלפית.

כך יחסל משטר הכיבוש את המרקם הפלסטיני הפוליטי החברתי והכלכלי של הפלסטינים תושבי אזור סלפית.