אין סוף למניעת מים. דומא ופסאיל, בקעת הירדן

דומא

בקרנו במועצה ונפגשנו עם מ"ד חבר המועצה. התעניינו במצב בכפר. "על הפנים" אמר מ"ד בעברית אותה רכש במהלך שנות עבודתו בארץ.

הבעיה המרכזית שהועלתה היא בעית המים שהולכת ומחמירה עם התקרב עונת הקיץ. הכפר יושב על מעיינות אום רשרש ועין דומא מדרום לכפר, ומעיינות פסאיל ממזרח, משם שאבו מים שנים רבות. עתה נמצאים מעיינות אלה בשליטת חגרת המים הישראלית מקורות. הכפר מונה כ 2700 איש, ואין ביכולתו לשלם עבור תשתית הצנרת הנדרשת ע"י מקורות, ולכן כרגע האספקה היא מביר רג'וב הנמצאת בשליטת הרשות. אלא שביר רג'וב מספקת מים גם למי ינון, עקרבה, מג'דל בני פאדל, דומא, תלפית, קוסרא, ג'וריש, קריות וגם העיר שכם. לכן דומא מקבלת רק כ- 24 קוב ליום לכל הכפר. זו כמות שאינה מספיקה לאנשי הכפר והצאן בימי הקיץ. 

כאשר אין הכמות מספיקה משלמים עבור מיכל (כ10 קוב) 700 ₪ + הובלה מעין סמיא.

בגלל בעית המים ושטחי המרעה, שהצטמצמו נותרו כ1500 ראשי צאן בלבד.

התנחלויות

בסביבת דומא שוכנות ההתנחלויות אש קודש, שבות רחל, שילה, כוכב השחר ועוד,  אך תושבי התנחלויות  אלה מתנכלים לאנשי דומא ובעיקר לרועים, זורקים אבנים, סוגרים את הכביש ועוצרים מכוניות. מפריעים למסיק וגודעים עצים. מאז שריפת בית דוובשה, שהסתיימה באסון נורא, פרצו עוד 4 שריפות אך לא היו בע"ה , אומר מ.,  נפגעים בנפש. מדי פעם מתגנבים המתנחלים לכפר  ושורפים מכוניות.

אדמות

בתקופה האחרונה החלה התעניינות מוגברת באדמות הכפר  בעיקר מצד בדווים מיאטה ומדרום הר חברון וגם מאזור ירושלים. אנשי הכפר החלו  מוכרים אדמות ציבוריות או אדמות שאינן שייכות להם . הדברים אינם מנוהלים בטאבו ובצורה מסודרת . לעיתים מתבצעת המכירה תמורת כסף בעבור פיסת נייר. המועצה מנסה להילחם בתופעה אך ללא הועיל. והאנשים שקנו מממשים את זכותם לעיתים בקביעת עובדות בשטח ובחסימת גישה לחלקות אחרות. נוצרים קונפליקטים בתוך הכפר ומריבות על אדמות. המועצה ביקשה את התערבות הרשות, אך תחנות הצדק טוחנות לאט ורישום הקרקעות עולה כסף רב.

 בית הספר

בביה"ס  התיכון כ 400 תלמידים ואמצעיה של המועצה אינם מאפשרים את שיפוצו של המבנה. מצבו רעוע והוא חושש שיום אחד יקרה אסון. בקשותיו לעזרה מהרשות נדחו עד כה בלך ושוב.

חברי המועצה עובדים בהתנדבות ונאלצים לחפש עבודה במקצועם. עם זאת העבודה במועצה תובענית לנוכח ריבוי הבעיות ומיעוט הכנסותיה. כך שהבעיות הולכות ומתרבות ופתרונים אין.

המצב עצוב וקשה אך האנשים, שנקרו על דרכינו א. ס. בחנות לחומרי בנין, שייך ע. במכולת ו ל. שהלכה ברחוב עם בתה,  ושוחחנו איתם. כולם היו חביבים , נדיבים ומאירי פנים, וכך גם חבר המועצה , שדאג ללוות אותנו אל מחוץ לכפר ואף טלפן לשאול אם הגענו בשלום לפסאיל.

סיימנו את הביקור בחנותו של חוסיין דוובשה ששמח לקראתנו, וקנינו מצרכים לה.  בפסאיל.

פסאיל

הנוף בדרך מרהיב ביופיו, מלבד מכונית צבאית אחת לא פגשנו חיילים במדים , מה שהועיל כמובן להרגשה.

והגענו אל ה. לה. משפחה ביריחו, אב ואם ואחים, שלמדו הנדסה באיטליה, אך היא ביתה כאן בפסאיל, כאן היא יכולה להתקיים מן העדר ששני בניה רועים וליהנות מצילו של העץ ,הגדל בסמוך לאוהל. היא אוהבת את המקום . פגשנו גם את אחותה נ. , המלמדת היסטוריה וגיאוגרפיה בבית הספר וגרה לידה.

בדרכנו חזרה ראינו את תור המכוניות הפלסטיניות , שנעצרו בדרכם מהגדה לבקעה,  ע"י המחסום במעלה אפרים. בשעה 14:00 היו שם  12 מכוניות.