אל עוג'ה, פסאיל

סיור בבקעת הירדן עם טיפאני קוקס, נציגת השגרירות האמריקאית לעניינים פלסטיניים, בליווית מאבטחים מהשגרירות (שנסעו ב  4 טויוטות לבנות ממוגנות).
דפנה (יזמה, תכננה והדריכה), גיא (הדריך), שאולי (מ'מסתכלים לכיבוש'), הגר גפן (תרגמה שיחות עם פלסטינים), נורית (צלמה).

אנשי הבטחון הקיפו את הנציגה בכל מקום שבו עמדה או ישבה. מצב שהקשה מאד על צילום עקב בקשתם המפורשת לא לצלמם.

האזורים בהם ביקרנו:

1. אזור המרעה של הרועים  מהכפר מוערג'את, סמוך להתנחלות מבואות יריחו ולמאחז של עומר.
פגישה עם אום רשיד שסיפרה לנציגה על הקשיים להוציא את הכבשים למרעה, בגלל המתנחלים שדוחקים אותם מאזורי המרעה המסורתיים לאזורים שחונים, מתנכלים להם באופנים שונים כולל פגיעה בעדרים ומאיימים, עד כדי חשש לצאת למרעה. ואכן, במשך ימים רבים כשאין ליווי הם נשארים בבתים.

2. מעיין עוג'ה סמוך למשאבת המים.

היתה זרימה של מים במעיין ובתעלות.
דפנה נתנה הסבר על מערכת התעלות הירדנית החרבה כיום; על שאיבת היתר ובעיות המים באזור עוג'ה ובבקעת הירדן.

3. ביקור בפסאיל פוקה סמוך לבית הספר המקומי. פגישה עם יעקוב המוכתר, שסיפר על הבעיות שהחלו בשנתיים האחרונות עם הקמת המאחז של אלחנן, שיצא ממאחז מלאכי השלום בעין רשאש והתיישב מתחת לכפר דומא, מעל מעיינות פסאיל. הבעיות מחריפות מיום ליום. שדות המרעה העשירים בכל גב ההר  וסמוך למעיינות,חסמים בפני עדרי הרועים. לאחרונה מגיעים נערי המתנחל אלחנן עד לכפר עצמו ופוגעים בתושבים כולל בילדים.

4. עינות פסאיל ליד תעלת המים וצינור המים החלוד.

בדרך למעיינות הצבענו על צינור המים הסגור, ששימש בעבר להשקיית עדרים ולמילוי עוקבי מים. תושבי הכפר מקבלים מים רק אחת ל-4 ימים. זו כמות שאיננה מספיקה למשפחות ולצאן, ועל כן הסתמכו על מיכליות מיִם שהיו מתחברות לצינור בכניסה למעיינות. לפני שבועיים אטמו מתנחלים את הצינור וכיום מורגש המחסור במיִם מאוד בכפר.

כשהגענו, התרשמנו מהמורדות המוריקים במפנה הצפוני של ההר. כשהתקרבנו לתעלה הופתענו למראה עדר כבשים שרועה בנחת ושותה ממימי התעלה, שזורמים ללא הפרעה. מראה שונה לחלוטין מהחוויה שעברנו בביקור רק שבוע קודם. מסתבר שהרועים הוציאו את הסלעים והאבנים ששמו שם המתנחל ונעריו, שחסמו את התעלה ותיקנו במעט את הצינור הדולף. עדיין היתה זרימה לקרקע. הסתבר שהרועים ברוב ייאושם לספק מיִם לעדרים כדי למנוע התייבשות, וכך, מכיוון שכבר לא נותר להם מקום לרעות, התגברו על הפחד מהמתנחל אלחנן ובייאושם הם מגיעים למעיין עצמו. הם מסתכנים גם בהחרמת הצאן על ידי הרת"ג שהפך בשנים האחרונות לזרוע המבצעת של המתנחלים. ואחד מהם הראה סרטון ובו אלחנן מכריז שהמיים הללו שייכים לו (בסרטון רואים את השחצנות, האדישות והזלזול בפסלטיני הזועק במר ליבו: "למה סגרתם את המים?" על כך עונה הילד באדנות : "תביא קושאן, תביא קושאן".
דפנה נתנה הסבר בליווי מפות שהמחישו את שטח ההשתלטות של המתנחל.

5. פגישה במצפה ג'ינו באום זוקא. משם תצפית על המאחז של עשהאל ממערב ושל אורי מהצד השני. באופק נראה רצף ההתנחלויות והמאחזים: אורי, עשהאל, משכיות רותם, גבעת סלעית ושירת העשבים בצפון הרחוק.

ניתן הסבר קצר על השתלטות המאחזים על כל האדמות ונישול הפלסטינים מהן בעזרת המחשה עם מפות שדפנה הכינה.

6. ביקור אצל בורהאן
בורהאן סיפר על בעיות שנתקל בהם לאחרונה בזמן המרעה כאורי ממאחז אום זוקא ומנחם מהמאחז ליד חמדת מגרשים אותו ומאיימים עליו  ופריצה לביתו בשעות הלילה על מנת להפחידו ולגרשו מהמקום.

ארוחת צהרים קלה.

7. עין אל חילווה

מבט על הבריכה שהמתנחלים גידרו על מנת לחסום את מעבר העדרים הפלסטינים לאורך הוודי. כ 4, 5 מתנחלים רחצו בבריכה עירומים ומיד כשראו אותנו התלבשו והתעטפו בטליות.

לסיכום
היה סיור אינפורמטיבי וחשוב משום שבעקבות הסיורים הללו נשלח לוושינגטון דוח על המתרחש . ריבוי המדריכים היה קצת מבלבל וגרם לדעתי לעודף אימפורמציה ולא בטוח שהמסיירת עיכלה או תזכור. חבל שלא רשמה כפי שעשו קודמיה. דפנה הכינה מראש דפי מידע על הבקעה ועל בעיית המים. המפגש עם הפלסטינים במקומות שונים הוסיף המון ולדעתי השפיע מאוד על הבנת הקשיים.