פלאמיה צפון (914), פלאמיה דרום (935)
5.50 הגענו למחסום 10 דקות לפני פתיחתו ועדיין קריר בחוץ. הפלסטינים ממתינים בתוך מעין מבנה במרכזו דולקת מדורה קטנה ואנו מצטרפות למתחממים. רק המבוגרים יותר שעבדו שנים בישראל דוברי עברית ואחד מהם (המוכר מימים ימימה) פונה אלי: "מה את אומרת, מה יהיה הסוף?" גם אני שואלת....
השער נפתח בזמן (6.00) אך (אולי לשם איזון) המ.צ. עובדים לאט וכל חמישיה נעצרת למספר דקות לפני שהתור מותר להתקדם. פגשנו מודע אחר שלנו שעבר תמיד במכוניתו החבוטה והוא הפעם מגיע עם אופניים. לדבריו. פתאום ללא המתן הסבר לא חידשו את ההיתר למכונית. הוא מגיע עם אופניים ומתנחם בכך שבגילו חשוב לשמור על כושר.... פלסטיני מבוגר אחר מגיע עם חמור שעכשו דורשים שיעבור את הפרוצדורה של הטרקטורים, כלומר, הנהג מופרד בבדיקה מכלי הרכב. לבעל החמור אין ברירה אלא, לקשור את החמור לגדר, לעבור לבדיקה אישית עם הפועלים, ולחזור לקחת את החמור לאחר הבדיקה (ת.ז. נשארת אצל המ.צ.). בעל החמור מוטרד מהאפשרות שהחמור יצליח להתנתק ולברוח, אבל ההליך עובר בשלום....
לפי כמות העוברים – מספר החקלאים ומספר הטרקטורים (10) – אין חסימה ברורה של היתרים אישיים. בעל טרקטור אחד, פרצוף מוכר העובר שם יום יום, שכח התעודה בבית ואין לו ברירה אלא לחזור לביתו. הוא מתדיין עם החיילת ומצליח ככל הנראה לשכנע אותה שיעבור במחסום השלישי (הנפתח בקצה ג'יוס).
7.00 שער ג'יוס. גם שער זה נפתח בזמן וכרגיל יש כאן פחות אנשים ופחות טרקטורים. השער נסגר ב-7.20.
בגלל פגישתנו בג'יוס עם נ. איחרנו לשער-מחסום השלישי. חזרנו דרך נבי אליאס שהכביש הראשי שלך הפך דומם מאז נפתח הכביש העוקף.