מת"ק עציון, מוקד של חוסר אונים

צופות: 
שלומית ש.   אורה א.
19/02/2018
|
בוקר

10.30    כמו בשבוע שעבר,  התור באולם ההמתנה התנהל בשקט ובאווירה רגועה.
בחוץ  פנו אלינו אנשים ממורמרים ונרגזים.
בחור בן 29  סיפר שהוא  נשוי לבת דודתו ולהם  3  ילדים  חולי ריאות במצב קשה. התרופות  עבורם עולות  6000 ש”ח בחודש. הוא נאלץ לעבוד בישראל ללא רישיון, נתפס, ישב בכלא  מספר פעמים וכעת הוא  מנוע כניסה לישראל  ל 100 שנה.  במשפטו, השופט לא התחשב במצבו, שלח אותו לכלא והטיל עליו קנס.
ניגש אלינו גם אדם  בן  40 ואמר  שכשהיה בן 13 הוא זרק אבנים ומאז הוא מנוע שב”כ.  לדבריו, הוא אינו מתנגד לכיבוש אבל אינו מוכן לבקש סליחה “כי סליחה  זה רק מאלוהים”. 
שני אחים , שניהם מנועים, אמרו שמעולם הם לא ישבו בכלא ואינם יודעים על מה המניעה.  
מנוע נוסף אמר שיש  לו מכוניות שהוא מסיע בהן  בתוך מחנה הפליטים . המשטרה הטילה עליו מניעה בגלל  נהיגה ללא רישיון, אף כי נהג רק  בתוך המחנה. 
אדם מבוגר סיפר שהוא  נסע במכונית של חבר, נעצר  ונאמר לו שהמכונית גנובה.
התלוננו  מנועים נוספים, עייפים ומיואשים. שוב התברר לנו שעורכי הדין  שמטפלים בהם, דורשים הרבה כסף  ולא עושים דבר.