בורין (יצהר)
קיום מחסומים, סמויים ונראים, פורמאלים ושאינם פורמאלים, לאתרים הקדושים במסורת האיסלאם.
10:00 – יציאה מראש העין לכיוון בורין לפגישה מתוכננת עם ראש המועצה.
בפגישה המתוכננת שלנו עם ר. ראש מועצת הכפר בורין וע. חבר המועצה, השתתפו גם שלושה אריכאולוגים מ"עמק שווה". מטרת הפגישה היתה:
לברר עד כמה נפגעת אוכלוסית הכפר על זקניו וילדיו מחסימת הגישה לשני אתרי מורשת מוסלמיים שממוקמים אחד על ג'בל סלמן (מקאם סלמן אל פרסי) והשני על ג'בל איסמאעיל (מקאם נבי איסמעיל).
"מקאם" סלמן אל פרסי, מקודש לחברו של מוחמד. הוא מבנה תפילה מסורתי בן שתי קומות, מוקף חורשת עצי אלון ולידו בור מים
. ממוקם על פסגת ההר שנקרא על שמו. "מקאם" נבי איסמעיל בעל הכיפה הגבוהה מוקף בחורשת אלות ולידו בור מים חרב ומוזנח. אל שני המקאמים כמו גם אל מקאם שיח רנם שעל הר גריזים היו בני הכפר עולים לרגל , מתפללים תפילות לפרי בטן וגשם בעונתו, חוגגים חגיגות עממיות ומקימים מצוות תספורת ראשונה לבן וכד'.
בפגישה סיפר הרועה ע. על הקשר החזק למקומות אלו ר. ראש המועצה הרחיב את התמונה ותאר את הכלא שבו חשים הילדים בהעדר אפשרות לצאת לטבע , להנות מיופיו וטובו על הסברס ועצי התאנים האדומות והמעינות השופעים בג'בל איסמעיל וג'בל סלמאן.
ב1983 עם הקמת ההתנחלות יצהר על ג'בל סלמן נכלא המקאם "סלמן אל פרסי" בתחום ההתנחלות. מאז מנועים תושבי הכפר מלהגיע אליו. האתר בו ביקרנו אנחנו וצילמנו אותו הוא במצב שמחייב פעולות אחזקה ושימור מיידים. "רשות הטבע והגנים" שבאחריותה האתר לא רק שלא עושה דבר לשקמו אלה גם מחקה אותו מהתודעה. על השלט המוביל למקום נכתב "אלוני יצהר".
מצבו של מקאם "נבי איסמעיל" שממוקם על ג'בל איסמאיל, למרגלות התנחלות "ברכה" לא טוב יותר אך לפחות רשמית הפלסטינים אינם מנועים בחוקי המנהל האזרחי מלהגיע אליו. אין מחסום פורמאלי אך התנכלויות עשו את שלהם והפלסטינים אינם מעיזים להתקרב, לא למקאם ולא למעינות "עין מחנה" שלמרגלותיו. מתנחלים השתלטו פיראטית, חשוב לציין, שיפצו להם בריכות בצורת לב והקדישו אותן לאח של מתנחלים שנהרג בלבנון.
השאלה כיצד ניתן להאבק,להנגיש ולאפשר את קיום מסורת האבות במקאמים? ולחשוף את האסטרטגיה הצינית שמנהלת "רשות הטבע והגנים" שמנצלת את העובדה שהפלסטינים מנועים מלהגיע למקומות הקדושים להם ולראות באיזה מצב מחפיר הם נמצאים.
השמורות האלה, כמו ברבות אחרות הן שמורות מאושרות יו"ש אך אינן מוכרזות מטעמים "מדיניים" . הטעמים המדינים התברר לנו הם שמהסכם אוסלו ישראל מנועה מלהכריז על שמורה ללא אישור של הרשות הפלסטינית.נבחן פניה לראשות ביחד עם ע. מחרס במשמרת הבאה.
בששת הכפרים שאדמותיהם נגזלו להקמת "יצהר": בורין, מדמא,עסירה אל קבליה , חוורה, עינסעבוס ועריףהתקיימה מסורת העליה לרגל והחגיגות העממיות ב"סלמאן אל פרסי" . בפעולת תעוד וראיונות מצולמים בהם התחלנו כבר לפני כ4 חודשים בבורין נמשיך בכפרים האחרים.
מבלי להכנס לפרטים אפשר למנות ארבעה סוגים של מקומות קדושים למוסלמים תחת הכיבוש הישראלי:
1. בראשם כמובן מסגד אל אקצה והמאבקים המתוקשרים על העליה אילו.
2. "מקאמים" שקדושים גם ליהודים וגם למוסלמים כמובכפרים הפלסטינים עוורתה או בכיפל חארס שזוכים להתנפלויות המוניות של יהודים מתנחליםמתואמים ומוגנים ע"י הצבא אך בימים כתיקונם נגישים לבני הכפרים. או כמו במערת המכפלה שבה מוסדרת חלוקת זמן לפלסטינים וליהודים.
3. מקאמים שסופחו כליל לנרטיב היהודי כמו קבר רחל, קבר יוסף ואחרים בעלי שמות מהתנ"ך -אליהם היו עולים לרגל בני שתי הדתות ואף נוצרים.
4. מקאמים מוסלמים ללא עוררין כמו אלו בהם אנו עוסקים כאן. סביב שכם ישנם עוד כמה כאלו חוץ מסלמן אל פרסי ונבי איסמאיל כזה הוא "שייח בילאל שכלוא ב"אלון מורה" ושיח רנם שבהר גריזים. (ויש עוד אני מניחה שטרם הגענו אליהם).
תמונת הכיבוש שמתקבלת מפסגות ההרים והמאקמים הכלואים שעליהם-נותנת פרספקטיבה שחסרה לעיתים מקרוב בכבישים ובמחסומים עצמם.
חווית הצפיה מפיסגת הר כביר (הר בילאל) ו"אלון מורה" על שכם למרגלותיה קשה. שכם בירת המחוז כלואה ומופרדת מהכפרים הפלסטינים שמקיפים אותה. אותה פרקטיקה שמפרידה את הכפרים מההרים ומהמקומות הקדושים, להם מפרידה בין הכפרים לבירת המחוז. מפרידה בין החקלאי עם תרבות החקלאות המסורתית לצרכן העירוני. הפרדות אלו (שהינן בגדר מחסום לא מודע ולא מוכר בחברה הישראלית) הורסות במכוון ובמודע את מרקם החיים ומסורת האבות התרבותית והחקלאית של הפלסטינים. מעיר עם כפרים סביב לה הפכה לעיר עם התנחלויות סביב לה. עיר חנוקה, עניה עם שני מחנות פליטים בתוכה ללא מוצא אל ההרים ואל מקומות התפילה עליהם.
