מחסומי הצפון: קר לנו ורע להם

0640 מחסום חקלאי עאנין נפתח פעמיים בשבוע – בגדים חדש הולך (רק) בבית שלכם

צעקות של ריב נשמעות ממורד הגבעה, שם ממתינים למעבר תושבי עאנין. מטעם הכיבוש מפקחים הבוקר על המעבר חיילי משטרה צבאית, בדיקת הניירת של הפלסטינים מתבצעת בעמדה קרובה לשער הראשי (ואלינו). נדמה לנו שמעכבים שני אנשים, אחר כך התברר שאחד מהם הביא עמו מספר חבילות סיגריות (מתנה לחבר, לדבריו) אך נאלץ להחזירן אל הכפר (כי לא הביא אישור לכך, לדבריו).
הבוקר, או שרק נדמה לנו, לא רק קר קר מהמזג אוויר, 10°c    גם רוב הצעירים הפגינו קרירות ולא ברכו אותנו בבוקר טוב לבבי כרגיל. אדם אחד שאל: יש בגדים חדש? עניתי שהיום אין. תשובתו: בגדים חדש הולך בבית שלכם!

0705 מחסום מרקם חיים טורה-שקד – מה כבר יש לבדוק אצל ילדים קטנטנים בביתן הבידוק?

מפאת הקור לא יצאנו מהמכונית וצפינו ממנה במעבר קבוע ולא רציף של גברים שהולכים לאזור התעשייה הסמוך ושל מספר נשים, כנראה מורות שהולכות ללמד בבית הספר באום ריחן (אום ריחן - עיירה פלסטינית כפרית השוכנת ב"צפון השומרון", מסוף ימי בית שני ותקופת המשנה, מתוך הספר אום ריחן דר/טפר/ספראי). שלוש ילדות קטנות מדהר אל מלכ ניגשות לחלון המכונית ועונות לנו בחיוך: בוקר טוב. ומייד: יש עט? תני לי עט. לא נתנו. שוש ואני שוקלות אם זה "בסדר" לתת או לא. הילדות האלה ואחיהן פעם היו שולחים בנו מבטים של מלחמה, אפילו יורקים, הגדולים מושכים את הקטנים וממהרים להתרחק. והיום - חיוכים. אחת מן הקבוצה שלנו מחלקת להם מתנות קטנות מתוך ליבה הטוב. העיקר לשמח ילדים ואולי בדרך גם להפיל חומות.
מכונית עצרה לידינו. הנהג אומר ממכוניתו: תראו, חיילים מכניסים ילדות קטנות לחדר הבדיקות, לבד. למה? מה עשו? מה יעשו? חרדה ברורה בקולו. תעשי משהו, הוסיף וסגר החלון. צלצלנו למת"ק (כוסות רוח) צלצולים ארוכים מנשוא עד שחיילת מנומנמת ענתה: טוב, אני אעביר את זה הלאה. 

0800 מחסום חקלאי טייבה רומנה – "משטרה צבאית היום טוב"

קודם כל  נכנסנו שתינו להתחמם עם קפה ומאפה במאפייה קטנה וחמימה באום אל פחם בדרך למחסום. אנו באות לכאן כבר זמן ותמיד שמחים לראות אותנו וזו הרגשה מתוקה, לידיעת השר לביטחון פנים אביגדור ליברמן שקרא לישראלים להחרים את העיר הערבית ישראלית. תלמידים בדרך לבית ספר וגם אבות ואימהות קונים פה פיתות חמות ישר מהתנור עם או בלי זעתר, ופיתות סנדוויץ' עם פסטרמה. מפאת הקור, המוכר מייד מאלתר פינת ישיבה בפנים. שני כיסאות פלסטיק וארגז הפוך כשולחן. אחרי הקפה אנו חוצות את העיר הצפופה דרך הסמטאות הצרות ומגיעות למחסום (למרגלות העיר בצד מזרח) בדיוק בשעת הפתיחה ויחד עם השוטרים הצבאיים שפתחו קודם את מחסום עאנין. מן העבר השני של סבך גדרות ושערים ושביל המערכת ממתינים 20-30 הולכי רגל ואיזה ארבעה חמישה טרקטורים וגם החבר כ' בקרונית הגולף שלו (!),  וכולם עוברים די מהר. כולם, עם יוצא מהכלל אחד, מברכים בוקר טוב וחלקם לוחצים יד לשלום. אם תשאלו אותי זה - התיידדות- הדבר החשוב שאנו עושות יותר מ 15 שנות פעילות תחת כיבוש שנוא.
ואחד מחלק מחמאה לחיילים: משטרה צבאית היום טוב.