מחסום חבלה (1393)

שעות פתיחה: 06:00 עד 07:30, שגרת כבוש

6:00  הגענו. השער סגור, אין צבא, אין איש ממתין בצד 'שלנו', של מרחב התפר. בצד של חבלה, מעבר לשני השערים, ממתינים רבים ונשמעות שיחות ערות. אנו שמות לב לשינויים בסביבה: נכרתו עצים מול הקונטיינר, שהוקם לרווחתם של הממתינים לעבור אל חבלה, ומישהו הניח גזעי עצים וענפים עבים לצד הדרך, לאורכה, כדי למנוע חניית מכוניות הממתינות שם בדרך כלל לבאים מחבלה.

6:10  החיילים הגיעו.

6:17  הראשונים נכנסו למבנה הבדיקה של התעודות.

6:20  חמשת הראשונים יצאו. עבד, בעל המשתלה ניצח על הסֵדר בשער היציאה מחבלה. מכאן ואילך הכול התנהל ללא עיכובים יתרים. חמישה-חמישה באו לכיווננו, ענו לברכת 'סבאח אל חיר' והמשיכו בדחיפות לעבודתם.

סה"כ עברו כמאתיים איש, מעל עשרה זוגות אופניים, כמה עגלות עם סוסים או חמורים, כשבע מכוניות (לשני הכיוונים) וכנ"ל טנדרים ומשאיות. הנוהל לגבי בעלי כלי עם גלגלים (כולל אופנים) שמשאירים אותו בצד של חבלה, עוברים בדיקת תעודות ומגנומטר, מוסרים תעודת הזהות לחייל העומד בקצה הישראלי של המחסום, חוזרים לצד של חבלה ומביאים את כלי התחבורה ואז מקבלים בחזרה את התעודה ועוברים. הכול התנהל ברוגע, פרט לרוכב אופניים אחד, מוגבל פיזית וגם התנהגותית, שהתעקש לעבור בלי להשאיר התעודה אצל החיילים כאשר הלך להביא  את  אופניו. חייל קרא לו לעצור, רץ אחריו השיגו ולקח את התעודה. הוא החליט בזעם להמשיך לרכב בלי תעודה, וכאשר אנו כבר רצינו להתלונן במת"ק על החרמת התעודה,  חזר וניגש לחיילים. הם ניהלו אתו שיחת חינוך ממושכת ואפשרו לו להמשיך לדרכו עם התעודה. לפי מידע שמסר לנו עבד, שעבר בדרכו למשתלה כאשר השער נסגר (עד אז כל הזמן סידר את התור), אין זו הפעם הראשונה שהבחור מתנהג כך. הוא כנראה מתריס בהתנהגותו נגד אחד החיילים שם והחייל "שונא" אותו.

לקראת 7:30 התחילו החיילים לזרז את התהליך והעבירו בדיקת תעודות גם בנקודה שליד שער היציאה. אחד החיילים סגר את השער ופתח אותו שוב לתת לשתי מכוניות לעבור מחבלה למרחב התפר.

7:45  השערים נסגרו אחרי שכולם עברו.