מת"ק עציון

רוב המשמרת שלנו הוקדשה להעברת פרטיה של סילביה לאנשים הרבים שהגיעו כמנועים מטעמים ביטחוניים או מטעם עבירות על החוק, כולל קנסות תנועה.

הגיע אדם שמספר שילדו סובל מסוטוס, הפרעה גנטית נדירה שיש לה מעט מאוד מקרים בישראל. דומני שהוא פנה אלינו בעבר. הילד ואמו מתגוררים בישראל. הילד מוגבל מאוד אבל אביו רשאי ללוות אותם רק שש פעמים בשלושה חודשים.

קבלן מצור הדסה הגיע עם אחד מעובדיו שנשלח לפתע בחזרה למחסום. זה קורה יותר ויותר.

גבר שהגיע בגלל שהוא חי בישראל שנים רבות, וכנראה היו לו בעיות עם אשתו שהתלוננה במשטרה וגירשה אותו. המלצנו לו לדבר עם האנשים ב-LEAP אבל הוא לא רצה לעשות זאת. זה מתסכל, למרות שלא קורה לעתים קרובות, שכאשר אנו מנסים לייעץ לאנשים הפונים אלינו עם בעיה, הם לא מוכנים לנסות לעזור לעצמם. אבל אפשר גם להזדהות. כישראלים יש לנו לפעמים בעיות בניסיון להתמודד עם הבירוקרטיה ופשוט מוותרים. כמה יותר גרוע לפלסטינים.

כואב הלב לשמוע באיזו תדירות האנשים האלה הולכים לעורכי דין שלוקחים את כספם ולא עושים כלום למענם.

קורע לב לראות את הייאוש של האנשים האלה ואת הדרך שבה הם מתאימים את עצמם לקיום הזה שאי אפשר לקרוא לו דרך חיים.